|
"חשש לנזק" הוא מושג גורף וכפי שמלמדות הדוגמאות שבמסגרת, רב השוני בנסיבות ובהשלכות. הנגזרת הביטוחית, שחשש לנזק אינו מכוסה! היא אמירה פשטנית המוכרת לכל העוסקים בביטוח על תחומיו השונים. אולם, ככל שהדבר נראה מובן וברור מאליו, הרי שבבואנו לדון במקרים קונקרטיים אנו מוצאים עצמנו מדשדשים בסבך של עובדות, חצאי עובדות, הנחות, השערות ושיקולים שחלקם עניניים וחלקם זרים.
קל להתמודד עם מקרים בהם לחשש אין לו כל בסיס והוא מופרך מיסודו. במצב כזה יגיבו, השמאים והמבטחים כמו בכל מקרה של תביעה הנשענת על טענת שווא.
אולם במציאות הקיימת, בעיתים של שוק עולמי המצוי בתחרות אגרסיבית, בבעיות של איכות מול עלות ותלות משורשרת של ספקים בלקוחותיהם, שהם עצמם ספקים ללקוחותיהם שלהם, וכך הלאה – עד למשתמש הסופי, יש למושג "חשש לנזק" , אמת משל עצמה.
אך אליה וקוץ בה, גם במקרה שהחשש אמיתי ומוצדק מנקודת ראותו של המבוטח, הוא אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה הימית. הפוליסה הסטנדרטית, אפילו במתכונתה המורחבת, המושתתת על סעיפי המכון A, מכסה נזקים ואובדנים פיזיים ממשיים הנגרמים לטובין ורק להם גופא. נזקים ישירים למטען בלבד, שקיומם והיקפם הוכח. הפוליסה אינה מכסה נזקים משוערים לטובין או הפסדים תוצאתיים הנגרמים למבוטח בגין הינזקותו של המטען.
שני פסקי דין שניתנו באנגליה בסוף המאה הקודמת, המצוטטים בספרו של עו"ד חכם-אהרון כדורי, ביטוח ימי ותביעות (מהדורה חמישית, דנים בנושא:
פסק הדין בעניין Cator v. Great Western , מתאר תביעה בגין משלוח של תיבות תה שחלקן נרטב במי ים. משפשטה השמועה, נאלצו היבואנים, מחמת חששם של לקוחותיהם, למכור במחיר מופחת גם את התיבות שהיו תקינות לחלוטין. בדחותו התביעה קבע השופט, בין היתר:
-
המבטחים ביטחו את הטובין מפני נזק ממשי, אך לא מפני דעות קדומות או חשש לנזק, ואפילו אלה סבירים.
- על המבוטח להוכיח את תביעתו ואפשר להראות על דרך ההסתברות קיום נזק באופן נבדל מאפשרות ספקולטיבית לקיום נזק.
- יהיה החשש לקיומו של נזק כבד ככל שיהיה, הרי כל עוד לא הוכח בצורה ממשית וחותכת, על ידי ראייה חוקית
בעלת אופי פיסי ואובייקטיבי, שאכן קיים נזק. אין החשש, הביטחון והשכנוע העצמי של המבוטח מהווים הוכחה לנזק.
-
נראה שהמבטחים ביטחו את הטובין בפני נזק ממשי ובשום אופן לא מפני חשש לנזק.
השופט מוסיף ומרחיב בהבדל שבין הנזק הממשי לטובין עצמם לבין הפסדו של המבוטח, שלא חד הם.
פסק דין מאלף אחר שניתן באנגליה בעניין Lysaght v. Coleman , קובע:
המבוטחים ייבאו497 אריזות פח מגולוון. חלק מהאריזות ניזוקו. המבוטחים פתחו ובדקו את כל התיבות ומצאו ש- 106 מהם אכן ניזוקו. הם פוצו בגין הנזק והוצאות הבדיקה של האריזות הניזוקות. תביעתם בגין הוצאות הבדיקה של האריזות שהוכחו כתקינות, נדחתה. בית המשפט קבע:
-
טובין שהגיעו במצב תקין אך ערכם בשוק, פחת מחמת העובדה שחלק אחר של המטען ניזוק, הרי שתביעה בגין הפסד כזה עומדת בניגוד לכללי הביטוח.
-
המבטח אחראי לנזק שנגרם מסיכון מבוטח ולא להפסד תוצאתי.
-
הדבר שבוטח מפניו הוא נזק ממשי לתוכנם של הארגזים, הנגרם מסכנות הים. אין החתמים מבטחים את הטובין בפני חשש לנזק בהגיעם.
-
חשש מפני נזק אינו מעניק למבוטחים זכות להוציא הוצאות על חשבון החתמים, אם לא התרחש נזק של ממש לאותו חלק מהטובין.
למרות העובדה שלפסיקות אלו מלאו יותר ממאה שנים, העקרונות שרירים וקיימים גם היום, הודות לכך שהשתרשו בכללי הנוהג המקובלים בביטוח ימי והודות לזיקה שבין הפוליסה הקיימת לבין חוק הביטוח הימי האנגלי 1906.
נציין כי המונח "חשש לנזק", כהי לישנא, אינו מוגדר בפוליסה בין החריגים כחריג מפורש. זהו כלל מכללא, המתייחס למצב בו הנזק הנטען אינו נזק פיזי ממשי גלוי, מוחשי ומוכח, אלא נזק משוער שקיומו בספק. כלל שכאמור, נשען על פסיקה הקובעת שביטוח ימי עוסק בנזק ממשי למטען ולא בייתכנות לקיומו של נזק.
לצורך הבהרה אציע כהגדרה (בלא שיהיה לה תוקף משפטי) חשש לנזק הוא: "ספק נזק, שקיומו ו/או היקפו אינו מוכח".
אין אנו עוסקים במין סוג מוזר ומופלא של נזק שאינו מכוסה בפוליסה, אלא בסוגיה הקשורה לחובת הוכחת הנזק. על המבוטח מוטלת חובת הוכחת הנזק. גם כאשר לכאורה הוא פטור מלהוכיח את נסיבות גרימת הנזק הנתבע וזאת שאינו חורג מכיסוי הפוליסה (לפי סעיפי המכון A), הרי שאינו פטור מלהוכיח את עצם קיומו של הנזק, את ממדיו, שעורו והקיפו.
כאן המקום להזכיר שני כללים יסודיים השזורים זה בזה. האחד, שהוצאות לצורך הוכחת הנזק אינן מכוסות (משאין בהן תרומה למזעור הנזק ותיקונו). השני, כפי שנפסק, שעלויות בדיקה לצורך אבחון נזקים לא תוכרנה, במקרה שלא יוכח קיומו של נזק.
כך נפסק, כאשר היה מדובר בפתיחת ארגזים ובחינת תכולתם, פעולה פשוטה וזולה יחסית. כיצד, אם כן, יש לנהוג במקרה שהבדיקות הרבה יותר מסובכות, מורכבות ויקרות.
מכורח המציאות, הלכות אלה, אינן ניתנות להגדרה בצבעי שחור/לבן, במנותק מכל היבט אחר. לעיתים הן מתנגשות בהלכות אחרות. תנאי מפורש בפוליסה (סעיף 16 לסעיפי המכון), עוסק בחובות המבוטח, כשחובתו הראשונה היא למנוע ולמזער האובדן. המבטח, מצדו (כתמריץ), מתחייב להשיב למבוטח, מעבר לכל אובדן, כל הוצאה ראויה וסבירה, שנשא בה כדי לקיים חובה זו (בסייגים מסויימים).
לעיתים מטשטש הגבול בין פעילות הנעשית לצורך הוכחת הנזק בלבד, שאינה מכוסה, לבין פעולה שמטרתה למזער הנזק, שהיא פעולה מוכרת ואף מתומרצת. נהפוך הוא, על מנת לקיים חובת מזעור הנזק, כאילו לא היה מבוטח, יפעל המבוטח כאילו החשש הוא נזק וודאי.
הגדרות משפטיות הן שקובעות מה נכון וראוי, לרב בדיעבד. אולם המציאות בשטח, מוכתבת על פי נתונים, אפשרויות ומגבלות טכניות. אלה לא תמיד מתיישבים עם כוונת המשפטנים ופרשנותם.
לרב, די במראה עיניים כדי לקבוע מה ניזוק ומה תקין וניתן להגדיר את היקף הנזק על ידי בחינה חושית בלבד (ראיה, מישוש, ריח וטעם). אולם יש מיקרים שאין די במראית עין. למשל רכיבים אלקטרונים שנרטבו ויבשו. או מכונה מכוילת בדיוק של מיקרונים, שנחבטה באריזתה, אולם לא נראה בה כל נזק. במקרים כאלה ודומיהם, לא ניתן לקבוע תקינות הטובין על סמך מראה עין, מישוש, רחרוח או חוש אחר.
ככל שגדול הקושי הטכני באבחון הנזקים מחד, או אימות תקינות מאידך, גדל חוסר הוודאות ועמו החשש. אולם גודל הבעייתיות שבאבחון, גם אם אינו משנה את עיקרון חובת ההוכחה, עשוי להתנגש בעיקרון חובת מזעור הנזק ומניעתו.
כאשר במגמה למזער נזק מונחה המבוטח למיין ולהפריד בין הפגום לתקין (למשל רכיבים אלקטרוניים שנרטבו בחומר זר), נדרשים תהליכים וכלים יותר בדוקים ממראה עין. האם הוצאות בדיקה כזו תוגדרנה כהוצאות לצורך הוכחה או תחשבנה כפעולה לצורך מזעור האובדן. ומה אם יוכח שכל הרכיבים כולם תקינים?
סוגיות כאלה מביאות אותנו בהכרח לבחון את מידת ההסתברות לקיומו של נזק ומשמעותו, על פי המקובל בענף, כמו את סבירות הבדיקות ועלותן. מול אלה יש לשקול מהי מידת הקריטיות במקרה שאכן נגרם נזק סמוי. האם מדובר בסכנה לחיי אדם, פגיעה במוניטין או סתם טרדה. בחינה כזו מחייבת מומחיות ושיקול דעת רב.
לאור מורכבות הנושא, אנסה לאפיינו בצורה מתודית. הצורך בכלי אובייקטיבי לבחינת החשש; הגדרת מהותו וסבירותו עולה מכך שבמקרים הולכים ורבים הסכימו הצדדים לתנאי ביטוח פרטיים.
כאשר טענה לנזק מוגדרת כחשש, יש להניח שהדבר מבטא העדר הוכחה לנזק פיזי ממשי, כולו או מקצתו. אולם במציאות אנו עוסקים בצירופים של נזק פיזי מוכח (חלקי או מינורי) ובעטיו מתעורר חשש לקיומם של נזקים נוספים, סמויים, שאינם מוכחים אלא מסתברים. רמת ההסתברות יכולה להיות שונה בשעורה. החל מוודאות קרובה ועד לאפשרות ספקולטיבית רחוקה. מכיוון שחובת ההוכחה מוטלת על התובע, אין הוא יוצא כדי חובתו בכך שהוא מניח לפתחו של המבטח טיעונים לחשש נזק, אפילו אם ההסתברות לכך גבוהה.
טענות מופשטות באשר לחשש נזק אינן משרתות את ענינו של המבוטח כתובע ובוודאי שלא את עניינו של המבטח כנתבע. טענות כאלה יש והן אמיתיות גם במבחן אובייקטיבי ויש שהן נשענות רק על חשש סובייקטיבי שאינו עומד במבחן מדיד. העדר הוכחה משחק לידיו של המבטח.
מעבר לשאלת המפתח העוסקת בעצם הכיסוי הביטוחי, עולות סוגיות נלוות אופייניות.
כך למשל, התניה מצד המבוטח לקבל על עצמו לעשות שימוש בטובין החשודים כניזוקים, כנגד התחייבות של המבטח הימי להכיר בנזקים עתידיים לכשיתגלו. כאשר נדרשת מהמבטח מעין הארכת תקופת הגילוי לתקופה מוגדרת ומוסכמת, בא הדבר בחשבון ובלבד שמדובר באותו סוג נזק שהיה מוכר אילו היה גלוי מייד. אך אם נדרש המבטח ליטול על עצמו התחייבויות אחרות ונוספות שאינן במסגרת הפוליסה הקיימת, כמו אחריות כנגד תביעות צדדים שלישיים בגין אי תפקוד הולם של הטובין – הדבר אינו קביל.
סוגיות אחרות; חוסר הוודאות מבחינה לוגית, גורר טענה גורפת לאובדן כליל.
או, טענות לפגיעה במוניטין של מותג, בגין חוסר וודאות.
ווריאציות ודקויות
כשאנו רוצים להגדיר חשש לנזק, נזקקים אנו להגדרה על דרך השלילה. "נזק, שקיומו הפיזי איננו וודאי, הוא נזק שכלל אינו קיים או שקיומו ומידתו טעונים הוכחה".
אנו מכירים סוגים שונים של חשש לנזק. לרוב, הווריאציות הן תוצאה לוגית או המשך של מוטיב הרישא במסכת הטיעונים. אם למשל, לא הצליח המבוטח להוכיח קיומו של נזק סמוי עכשווי, תעלה הטענה שנזק כזה יכול לבוא לידי ביטוי בעתיד.
1. חשש לקיום נזק עכשווי סמוי שממדיו לא ידועים.
זוהי טענת המוצא, מוטיב הרישא, כאשר אנו יודעים באיזה סוג אירוע מדובר וממה בדיוק החשש. המבוטח יודע להגדיר את מהות הפגיעה בהניחו שנגרם נזק עכשווי שאינו בא כדי ביטוי או שלא ניתן לזיהוי באמצעות החושים והאמצעים הזמינים. דוגמת הרכיבים שיתכן והזדהמו או נרטבו היא אופיינית. ידוע לנו מה קרה על פי חזות האריזה, אך איננו יודעים אם הרכיבים שבתוכה נפגעו ובאיזו מידה, אם בכלל.
הוכחת הטענה שהרכיבים אכן נפגעו והוכחת מידת הנזק, יניחו בסיס קביל לתביעה. מאידך העדר הוכחה כזו, תשלול אפשרות תביעה.
לעיתים, כאשר לא מוכחת הטענה לקיומו של נזק מעבר לגלוי והידוע, עדיין עשויות לעלות טענות הנובעות מן הבלתי ידוע או מחששם של המבוטח או גופים אחרים. כך, אפשרות לתקלות עתידיות, פגיעה במוניטין של מותג, דחייה על ידי מבקרי איכות של המבוטח או לקוחותיו או אובדן אחריותו של הייצרן/ספק. כל אחד מטיעונים אלה או צרוף של כמה מהם, חוזרים ונשנים.
כאשר מדובר בטובין שיובאו במיוחד עבור לקוח, עשוי המבוטח למצוא עצמו בין הפטיש לבין הסדן. מצד אחד הלקוח עלול לפסול את הטובין על פי תקניו ומצד שני המבטח לא יכיר בנזק שאולי אינו קיים. אם מדובר בטובין בעלי אופי ייחודי, שיובאו על פי הזמנת לקוח ספציפי, התמונה תסתבך יותר, היות ואפשרי מאד שבמצב כזה לא יתאפשר כל שימוש חליפי בטובין. למשל; מתקן לחץ שיובא עבור לקוח למטרה מסוימת, נפל ונחבט. למרות שבבדיקה תיפקד כדרוש, בקרת האיכות פסלה אותו, מחמת החשש פן יתגלו בו דליפות בהמשך הזמן או שמא לא יאריך ימים כמו מתקן שלא נחבט. הספק הסיר אחריותו מאותן סיבות. בהיותו מתקן ייחודי, לא ניתן לעשות בו כל שימוש סביר אחר. מה גם שאיש לא היה עושה שימוש במתקן שניפסל על ידי אחרים, ואינו מגובה באחריות יצרנו.
במקרים כאלה, כשמדובר בציוד ייחודי גם לא ניתן להשליך מהמקובל בענף.
1.1. חשש לתקלות עתידיות
כמו בדוגמא דלעיל, זהו טיעון המועלה תדירות כאשר אין ראיות לקיומו של נזק עכשווי. עולה הטענה; "שנזק שאינו בא לכדי ביטוי עכשווי, עלול להתגלות בעתיד בתוצאה חמורה".
כך, מתקן הלחץ שעבר בדיקות על פי התקנים המקובלים ועמד בכל הדרישות על פי מפרט היצרן. למרות זאת, עלתה הטענה (על ידי הלקוח שנתמכה על ידי היצרן) שיתכן ואיזה שהוא ריתוך ניפגע כך שאפשר ובשינויי טמפרטורה ולחץ, והשפעת הזמן תיתכן דליפה בעתיד הלא מוגדר. התוצאה השבתה מוחלטת של קו יצור.
מתקן הקפאה מיוחד (עד °C90 - ) בתנאי בקרה מחמירים, נחבט בהובלה ונגרם נזק למעטה הפח החיצוני, שניתן להחלפה. המוסד שייבא את המקפיא למטרות מחקר, דחה אותו מחשש לתקלות עתידיות ואובדן מחקר של שנים. מאותה סיבה ביטל היצרן את אחריותו.
כך, כאשר מעגלים אלקטרוניים, נשמטים ממקומם או מתעקמים, יתכנו נתקים סמויים, או כאשר כונני CD נחבטים, אפילו יתפקדו כראוי, עולה הטענה שחלקם עלולים להיכשל בעתיד (מעבר למקובל).
1.2. נהלי אבטחת איכות
גופים המנוהלים כהלכה, מאמצים נהלי אבטחת איכות על פי שיטות שונות, ביניהן נהלים במסגרת תקני 9000 ISO .
לא אחת אנו נתקלים בתופעה שמטענים, בחלקם או בשלמותם נדחים בגין אי התאמה למפרטי הקבלה של המקבלים.
ככלל ניתן לקבוע שנהלי בקרת איכות אינם קבילים לצורך קביעת נזקי מטענים במשמעותם הביטוחית. נהלים אלה מושתתים על פי רוב על מדגמים, סטטיסטיים, הבאים לבחון את התאמת המוצר למפרט ההזמנה, או סטייה ממנו.
על פי הסכם שבין המוכר לקונה, אמורים הטובין להתאים למפרט ההזמנה, תוך סטייה מותרת בשיעור כזה או אחר. לעיתים, במקרים חריגים (תעופה, רפואה) אין היתר לכל סטייה שהיא. אם בבחינת קבלה, נמצאו פגמים מעל לשעור המוסכם, רשאי הקונה לדחות את המטען כולו או כחלופה, להיות משופה בהתאם.
נהלי אבטחת האיכות אינם נכונים לבחינת נזקי תובלה. מטבע הדברים, שיטות בקרת האיכות מסתמכות על מנות ומדגמים. ההנחה היא שליקוי במדגם מאפיין מנה מתהליך יצור מבוקר. אולם, נזקי תובלה, הם מקריים, בלתי מבוקרים אך מוגדרים ומחייבים בדיקה ממוקדת לפריטים שניזוקו ואין בהם כל מאפיין למנה כולה.
למשל במשגור של 100 שקי ענק, המכילים חומר גלם לתעשיית המזון, מותרת סטייה של 1% ברמת החלבון, בתכולת גופים זרים או במשקל. 4 שקים (4%) נקרעו בנמל ונאספו עם לכלוך. המבוטח טען שהסטיה מהמפרט עולה על המותר. דרישתו לדחות את כל המשלוח אינה קבילה.
מבוטח אחר בשטח תעשיית המזון, מתנה עם ספקיו, שהאריזות בהן יספקו את המוצרים המוזמנים אצלם תהיינה תקינות ונקיות. היה ולא יעמדו המשלוחים בדרישות, יוחזרו אלה לידיהם. במהלך הובלה, פקעו מספר חביונות ותוכנם שנשפך, לכלך מבחוץ חביונות אחרות. המבוטחים רצו לדחות בנוסף למבוקעות, את כל החביונות המלוכלכות על פי תקני הקבלה שלהם.
הטענה הרווחת; "הזמנתי סחורה תקינה ואינני רוצה להתעסק עם מוצר פגום", יש לה תוקף ביחסים מסחריים בין לקוח לספק, אך אין לה תוקף ביחסים שבין מבוטח למבטח.
1.3. אבדן אחריות ספק.
זהו פן נוסף לוארייציה על נושא החשש. לעיתים מזומנות, על מנת להוכיח טענת קיומו של נזק, שאינו מוחשי או שחומרתו במחלוקת, פונים נשגרים רבים בבקשת תמיכה או הנחיות לספק הטובין.
פניה לספק ככלל, למרות שנראית טבעית לחלוטין, שכן הספק אמור להיות בעל הידע והסמכות, לוקה בחוסר אמינות הנובע מניגוד אינטרסים מובהק.
1.3.1. מתן אחריות למוצר או לתפקודו התקין, הוא חלק ממערכת החבויות של הספק כלפי לקוחו. התערבות של גורם חיצוני כמו אירוע במהלך ההובלה, נותנת לו עילה להשתחרר מהנטל של אותה חבות.
1.3.2. הספק שעשוי לחשוש מתביעות שונות ומשונות במסגרת חבות המוצר, יש לו אינטרס ברור להסתייג מחביותיו הגורפות, כל אימת שיש לו הזדמנות לעשות כן. תעשיות כמו תעופה, מזון ותרופות עשויות להיתבע שנים לאחר שסיפקו מוצריהם בגלל פגמים כאלה או אחרים שעשויים להיגרם. הם אינם יכולים להרשות לעצמם להכשיר מוצר או חומר גלם או מתקן המשמש ליצור אותו המוצר, שיתכן וניזוקו, פן יבוא מאן דהו, ביום מן הימים ויטען שלא נקטו באמצעי זהירות ראויים.
מכונה לעיבוד שבבי יובאה על ידי מפעל המייצר חלקים למנועים אוויריים. המכונה נפלה וניזוקה באורח חמור. המבוטחים סרבו לתקנה, שמא בעתיד עשוי להיגרם אסון אווירי בגלל כשל באחד המנועים וחקירה עשויה לגלות שהחלק שיוצר על ידם במכונה זו, הוא שכשל. המפעל אמור לשמור דוגמאות ביקורת מהחלקים שהם מייצרים למשך 40 שנה.
1.3.3. לספק שיסיר אחריותו ממוצר שקיים לגביו חשש ובכך יסייע לפסילתו, יתאפשר לחזור ולספק אותו מוצר פעם נוספת ובתמורה מלאה.
1.3.4. נטיית לבם של ספקים לשמור על יחסים תקינים עם לקוחותיהם, מולידה לעיתים חוות דעת מטעם, בייחוד כאשר הדבר עולה בקנה אחד עם כל האינטרסים האחרים שלהם. אין סבירות לצפות לכך שצד בעל עניין מובהק ייתן חוות דעת בלתי תלויה.
מכאן, שהכרזה חד צדדית של ספק שאחריותו בטלה ומבוטלת, אינה בהכרח מוצדקת ואינה יכולה להיות הוכחה לכך שאכן נפגעו הטובין.
* הקריטיות של התוצאה
בבואנו לבחון את סוגיית החשש, נגררים אנו להתייחס למידת הקריטיות שבתוצאה. יש והתגשמות החשש עשויה להיות פטאלית ואולי אפילו לגרום לאובדן חיים המוני כמו רעילות של מוצרי מזון. מאידך אפשר שהתוצאות האפשריות זניחות.
אם אמרנו שהחשש לקיומו של נזק אין בו די כדי לתבוע שיפוי מידי המבטח, הרי שהסתמכות על ההשלכות התוצאתיות של אותו החשש, מרחיקה את הזכאות לשיפוי עוד יותר.
בביטוח ימי אין כיסוי לנזק תוצאתי גם במקרה שאין מחלוקת באשר לקיומו של נזק פיסי, קל וחומר שטענה לאפשרות של נזק תוצאתי בהעדר הוכחה לנזק פיזי לא יכולה להיות קבילה יותר. מאידך, דווקא מכשלה זו מעוררת טיעונים אלה במלא עוזם. היות שהמבטח אינו חייב בתוצאותיו של נזק פיזי, הסיכון כולו מוטל על המבוטח. המבוטח שאינו רוצה להסתכן בנזק תוצאתי בלתי מכוסה, מחמיר בגישתו במגמה לדחות טובין שקיים בהם חשש לגבי צדדים שלישיים.
יתרה מזאת, ביטוחי חבויות בדרך כלל מחריגים תוצאות של מצב שהיה ידוע למבוטח. במצב כזה, המבוטח עשוי למצוא עצמו קרח מכאן ומכאן. מצד אחד המבטח הימי אינו מכיר בנזק שלא הוכח ומצד שני במקרה של נזק תוצאתי לצד ג', יטען מבטח החבויות שהמבוטח נטל על עצמו סיכון מחושב, ביודעו שקיים ספק ביחס לתקינות הטובין.
כפי שהוסבר, קיים שוני במהותו של החשש מפני נזק. יש והחשש מתבטא באי וודאות לגבי קיומו של פגם סמוי בטובין, כמידת אותו הפגם. כך למשל, צג מחשב שקיים חשש שלחות תשפיע עליו ואז יפסיק מלתפקד. במקרה כזה מדובר בנזק ישיר וממוקד בצג עצמו שהיה ויכשל לא יהיה לדבר השלכות נגררות.
חשש אחר עוסק בהשלכות תוצאותיות שיהיו לאותו הכשל, אם יתממש. אותו צג מחשב, אם מוצר מותג, אם יכשל, תהיה בכך פגיעה במוניטין. כאשר מדובר במוצרים המשמשים כחומרי גלם, עזרים או ציוד ליצור מוצרים אחרים, החשש עשוי להתבטא בכשלונם של המוצרים שייוצרו מהחומר או המכונה הפגומה. גם מוצרים מוגמרים המיועדים לשימוש קצה, כמו מוצרי מזון ותרופות עשויים שתהייה להם השלכה שלילית על המשתמש, אם נזוקו.
מכאן שחשוב ביותר להגדיר מהן ההשלכות שעשויות להתעורר במקרה של התממשות החשש לקיומו של נזק. השלכות אלה יכולות להיות קיצוניות לחומרה או עניין כלכלי זניח גרידא, כדלקמן:
• אבסולוטי; כאשר השלכות הכשל יכולות לגרום לאובדן חיים. למשל חשש לזיהום עקב פתיחת אריזות וחשיפה של מוצרים תרופתיים. דוגמא אחרת, מנוע אווירי, שנפל ונחבט, ספג גלי הלם וקיים חשש לתקינות המסבים. תעשיות וענפים עסקיים מסוג זה, בדרך כלל מתנהלים תוך דבקות בנהלים בינ"ל, המחמירים בכל הקשור לנוהלי קבלה או פסילה. במקרים כאלה, מן המפורסמות שעצם קיום החשש מחייב פסילה על הסף או בדיקות מעמיקות ויקרות כדי להזים קיום החשש ולאשר תקינות. אלה נהלי עבודה המקובלים בענף העסקי המיוחד וחזקה היא שהגופים הנוגעים בדבר מודעים למשמעויות שבדבר. ככלל אפשר להניח שמוסד כזה המנוהל בסבירות היה נוהג כך גם אילולא היה מבוטח.
• כלכלי; כאשר השלכות אי הוודאות מתבטאות במטלה כספית, ללא סכנת חיים. חלופה זו עשויה להיות מדורגת על פי חומרת התוצאה.
אמצעי זיכרון למערכות מחשב, כמו דיסקים קשיחים שנחבטו, עשויים לגרום לאובדן נתונים במקרה של כשל. לעומת זאת כשל בכונן CD, מחייב החלפתו באחר ללא סכנה למערכת כולה או למידע.
חשש לתפקוד לקוי ביחידת ציוד, חלק מתוך קו יצור או פרויקט, אם יתממש, עשוי לגרום להשבתה של כל הקו או עיכוב בהשלמת הפרויקט. כדי שלא לקחת סיכונים במשמעותם הגורפת, יהיה זה סביר (לא בהכרח מבוטח), לפסול את החוליה החלשה כדי לא לסכן את המכלול.
* הוכחת נזק
כאמור, חובה על התובע (המבוטח) להוכיח קיומו של נזק ולא די להניח שיתכן שנגרם נזק או שיגרם בעתיד. כדי להוכיח נזק אנו נדרשים להוכחה איכותית וכמותית בשלשה פרמטרים:
א. עצם קיומו הממשי של נזק פיזי.
ב. שאכן יש לו השפעה פוגענית בטובין.
ג. לאחר שהונחה התשתית הראייתית לעובדת קיומו של נזק ומשמעותו, יש להוכיח כמותית, מהם ממדי אותה השפעה וכיצד השפעה שלילית זו מתורגמת להפסד כספי.
אם נמשיך בדוגמת הרכיבים; ראשית לכל יש להוכיח שהזיהום או הרטיבות קיימים ויש להם נגיעה ברכיבים ולא רק באריזתם החיצונית. לאחר מכן, שלאותו זיהום או מים אכן יש בפועל השפעה שלילית, פוגענית או הרסנית על הרכיבים. יתכן ואף סביר שפעולת מנע (ייבוש הרכיבים), עשויה לסלק את האיום להווצרות תופעות שליליות, אם עדיין לא נוצרו. אין די בהנחה תיאורטית שזיהום או מים מזיקים. יש להוכיח שהמים או הזיהום הזיקו בפועל, במקרה זה, לרכיבים שבדיון.
כאמור הטענה לחשש לנזק או לנזק סמוי עולה בדרך כלל כאשר הוכחת קיומו של הנזק היא בעייתית. הקושי בהוכחת הנזק נחלק לשניים.
• כאשר לא ניתן להוכיח פגיעה/תקינות. בידי המבוטח לא נמצאים הכלים, הידע או המשאבים המאפשרים לו לבדוק ולוודא שהטובין נפגעו או שהם תקינים.
• כאשר לא כדאי להוכיח פגיעה/תקינות. בידי המבוטח או אצל אחרים קיימת אפשרות הוכחה אולם העלויות הכרוכות, אינן כדאיות בהשוואה לערך הנמוך יחסית של הטובין.
במקרים כאלה, של אי כדאיות אפשר לערוך בדיקות מדגמית לצורך אינדיקציה בלבד.
כאשר דנים בהוכחת נזק חייבים להתאים את שיטת הבדיקה ורמת ההוכחה בפרספקטיבה הנכונה למפרטי ההזמנה, היצור, האריזה והמשלוח – ולמקובל בענף.
הטענה שמא לחות או זיהום משפיעים לרעה על רכיבים אלקטרוניים, חייבת לעמוד בפרופורציה למפרטי ההזמנה, מפרטי היצור והאריזה מחד, לשיטת המשלוח ושיטת מבחני הקבלה מאידך.
אריזות שאינן אטומות הרמטית עשויות להוות אינדיקציה לכך שמלכתחילה לא הייתה כוונה שהרכיבים יהיו מבודדים מפני לחות כלשהי. דהיינו אפשר להניח שלחות רגילה מהאוויר, אפילו בתנאים קיצוניים של חילופי טמפרטורה (שעשויה ליצור התעבות), אינה פוגעת ברכיב. על כן יש להוכיח קיומו של נזק בהשוואה לכל הפרמטרים המקובלים בענף.
|
