כך במקרים של נזקי רטיבות הנגרמים בתוך מכולות - כתוצאה מהתעבות מים (תופעות דומות ידועות גם בתובלה קונבנציונאלית - אך בצורה פחות מוחשית ולכן רחוקה מתודעת ציבור המשתמשים הרחב).
אנסה לתאר ולהסביר את התופעה מההיבט הטכני; גורמיה, סיבותיה ותוצאותיה. בהמשך, אתמקד בהשלכות הביטוחיות של תופעת ההתעבות.
מהי התעבות - תאור התופעה
מטענים יבשים לכאורה, מומכלים לתוך מכולות תקינות לחלוטין. בתום המסע, שעשוי להמשך כשבועיים שלשה (לעתים אפילו פחות מעשרה ימים), בעת פתיחת הדלתות, נמצא המטען, לח, רטוב ולעתים חלוד או מעופש ורקוב. במיוחד ניזוקים הגופים שמתחת לתקרת המכולה, עליהם מטפטפות טיפות מים מלמעלה. לאורך ובמורד הדפנות, במסלול המים הניגרים ועל הרצפה שם נקווים המים מן הצדדים כלפי המרכז.
המים, לא חדרו אל המכולה מבחוץ אלא התעבו בתוכה. מהי איפה התעבות, כיצד היא מתהווה, ומהן תוצאותיה?
התעבות היא התהליך בו הופכים אדי מים הפזורים כפרודות באוויר, למים במצבם הנוזלי. בהקשר למטענים במכולות, היא מתהווה על ידי שילוב של מספר גורמים:
1. היווצרות תנאים אקלימיים; שינוי טמפרטורה, לחות (ולחץ במקרים חריגים).
2. תכונות החומר, המובנות בטובין עצמם.
3. הכנה ואריזה בלתי מתאימה כולל המכלה לא נכונה או שימוש במכולה בלתי מתאימה.
גורמי ההתעבות מצויים וזמינים בטבע והתופעה ידועה, צפויה ואורבת בפתח.
האטמוספירה סביבנו מכילה אדי מים (לחות) המפוזרים באוויר כפרודות. ככל שגבוהה הטמפרטורה, יכול האוויר להכיל יותר מים בצורתם הנדיפה, כאדים (חם ולח). כאשר יורדת הטמפרטורה, יורדת גם יכולת האוויר להכיל מים בצורת אדים. כשהאוויר מתקרר, חלק מאותם מים שהיו קודם פזורים באוויר החם כאדים, מתעבים לאגלי מים.
הטמפרטורה בה יתעבו אדי המים ויהפכו לנוזל, תלויה בטמפרטורה ורמת הלחות שהייתה קיימת בתוך המכולה קודם שהתקררה. אם הלחות גבוהה (באזורי חוף לחים או ארצות טרופיות), די בקירור מועט כדי שתיווצר התעבות. לעומת זאת, באם האוויר היה קר ו/או יבש, חייבת להיות נפילה משמעותית בטמפרטורה, כדי שתיווצר התעבות.
התעבות נגרמת בעיקר על ידי שינויי או הפרשי טמפרטורות.
כדי להבין את התופעה נבהיר מספר מונחים הקשורים לנושא.
לחות מוחלטת: ביטוי להגדרת מסת המים הנדיפים (כמות) המצויים ביחידת נפח של אויר (גרמים של מים במטר מעוקב של אוויר). ערכי הלחות המוחלטת של הרוויה (המקסימום שהאוויר יכול להכיל מים נדיפים) עולים או יורדים עם עליית או ירידת הטמפרטורה.
דהיינו, לחות הרוויה, הנקודה בה האוויר הגיע לרוויה ולא יוכל להכיל עוד אדי מים, עולה או יורדת בהתאם לטמפרטורה שלו.
דוגמא: בטמפ' של °C +10 יוכל 1 3מ אויר להכיל אדי מים במשקל של 9.5 גרם. בטמפ' של °C 20 + תהיה התכולה המקסימלית האפשרית של אדים, 17 גרם לכל מטר מעוקב. ב- °C +30 תהיה לחות הרוויה 30 גרם למטר מעוקב ואילו ב- +40 מעלות צ',51 גרם מים למטר מעוקב.
לחות יחסית: יחס המבוטא באחוזים בין מסת הלחות המצויה באוויר בפועל (כמות אדי מים בזמן נתון) לבין הלחות המוחלטת של אוויר רווי באותה טמפרטורה.
בטבע, בתנאים אקלימיים שונים, כשמגדירים לחות כגבוהה או נמוכה, אלה מונחים יחסיים. גבוה או נמוך על פי היחס שבין כמות האדים המצויה באוויר לבין המקסימום האפשרי, באותה טמפרטורה. האוויר תמיד, מכיל אדי מים בכמות פחותה מלחות הרוויה (העודף יהיה נוזלי ולא אדים), ולכן תתבטא הלחות היחסית בפחות מ 100%. למשל, אם בטמפרטורה של °C 30 תהיה תכולת המים המוחלטת רק 15גרם ל - 3מ, (50% ביחס ללחות הרוויה המוחלטת של 30 גרם ל 3מ ), תצוין הלחות היחסית כ 50%.
נקודת הטל: הטמפרטורה שבה הגיע האוויר לרוויה בהתקררו. דהיינו הטמפרטורה בה הלחות היחסית מגיעה ל- 100%. קירור נוסף, גורם להתעבות אדי המים והיוצרות אגלי מים.
התעבות: תופעה פיסיקלית, מצויה בטבע, הנגזרת מתכונתו של האוויר להכיל כמות משתנה של אדי מים. ככל שהאוויר חם יותר הוא יכול להכיל יותר מים בצורת אדים. כשיורדת הטמפרטורה, יכול האוויר להכיל פחות אדים ונוצר עודף. עודף המים מתעבה בצורת אגלי מים ובטבע נוצר טל. כשהטמפרטורה יורדת מתחת לנקודת הקיפאון ( °C 0) מתבטאת ההתעבות בטבע בצורת כפור.
המכולה הנה מיקרו קוסמוס, התנאים בה קיצוניים ביותר והתהליכים מואצים ומוגברים. הנפח הפנימי המצומצם, חוסר אוורור, טמפרטורות גבוהות במיוחד, שינויי טמפרטורות "ואקלים" קיצוניים במהלך היממה ולאורך המסע. התהליך מחזורי, מידי יום ביומו ולאורך תקופה ממושכת. ביום חם, השמש קופחת והמכולה מתלהטת ובלילה קר ודפנות המכולה מתקררים.
תנאים מיוחדים אלה גורמים לכך שהתופעה תהיה קיצונית באופייה וחמורה בתוצאותיה.
זיעה - Sweat, התעבות לחות שמקורה מחוץ למטען.
הגדרה זו באה לתאר מצב בו המטען נרטב מהתעבות אדי מים שמקורם באטמוספירה שמחוץ למטען. זאת בניגוד להתעבות המכונה בעגה הביטוחית כ- Sweating, המאופיינת בכך שמקור המים איננו באוויר האופף את המטען אלא בטובין עצמם.
זיעה - Sweat, הוא תאור של תהליך התעבות - בו האובייקט הניזוק פסיבי ואין בו כל תכולת מים משל עצמו. המים מקורם באוויר לח האופף. זהו תהליך אופייני לגופים ושטחים שיש בהם תכונה להתקרר יותר מסביבתם, עקב מוליכות גבוהה, בעיקר מתכות.
בקטגוריה זו יש להבחין בשתי קבוצות משנה:
· זיעת מכולה - Container Sweat
· זיעת מטען - Cargo Sweat
נתאר לעצמנו מכולה של 20 רגל שנפחה מגיע לכדי - 32 3מ, עמוסה מכונות. המכונות הכבדות עשויות לתפוס כ 1/3 מהנפח (ככל שכבד המטען הוא תופס פחות נפח), מכאן שלבד מן המכונות תכיל המכולה כ- 20 3מ אויר. באיזורי החוף של ישראל סביר שנפח זה של אוויר יכיל כ- 700 גרם מים בצורת אדים (35 גר' לכל מטר מעוקב). בהנחה שאלו הנתונים, יש לצפות לתרחיש הבא.
אם בטמפרטורה של °C40 (שבה לחות הרוויה היא 51 גרם), כמות האדים במטר מעוקב אוויר היא 35 גרם (כמות אדי מים בפועל) ביחס ל -51 גרם, תהה הלחות היחסית שווה ל- 69%. דהיינו, הלחות היחסית בטמפרטורה זו, פחותה מ-100% ולכן, כל המים יישארו נדיפים בתוך האוויר.
כאשר תרד הטמפרטורה בלילה ל - °C20 (שבה לחות הרוויה היא 17 גרם) הרי שהלחות היחסית תהיה כ- 206%÷ =¸ 35/17 . מכיוון שלא יתכן מצב של לחות יחסית מעל ל - 100% , הרי שבכל מטר מעוקב אוויר ישארו 17 גרם מים במצב אד נדיף ואילו היתרה, מסה של 18 גרם ( 35 - 17 ) תתעבה כאגלי מים.
אם כן בתוך מכולה כזו יווצרו כ 360 גרם של מים מעובים בצורתם הנוזלית. צא וחשב מה יהיו התוצאות כאשר בצהרי יום עשויות הטמפרטורות לעלות לכדיC °50-60, באווירה לחה, ואילו בלילה תרדנה מתחת ל °C20 .
האוויר מתקרר במגעו עם עצמים הקרים יותר ממנו, כמו שטחים וגופים מתכתיים. בקרבת עצמים אלה, תהיה הטמפרטורה נמוכה יותר מאשר בסביבה היותר רחוקה, ולכן תתהווה ההתעבות על גבי עצמים אלה, ועודף המים יספח עליהם. כך, נרטב (מבחוץ) ומזיע בקבוק קר המוצא מן המקרר ונחשף לאוויר החדר החם יותר.
בתרחיש אחר, כאשר המטען מועמס למכולה כשהוא חם, האוויר סביבו יתחמם גם הוא ולכן יהיה רווי ביותר אדי מים מהסביבה. כשגוף המכולה יתקרר בהשפעת הסביבה, בהמצאה בארץ קרה, או כשהאניה תפליג לאזורי אקלים קרים יותר, או אז, יתעבו המים על גופים שהתקררו יותר מהר מהמטען עצמו, כמו דפנות המכולה. כך נרטבת (מבפנים) ומזיעה שקית פיתות חמות. מקרים קלסיים נרשמו בהובלת שימורים לאחר פיסטור חם או גרעיני פלסטיק שיובשו בתנור והומכלו בעודם חמים.
בתרחיש הקרוי זיעת מכולה, יתעבו המים על תקרת ודפנות המכולה בצורת אגלי "טל". אגלי הטל ימשיכו ויתעבו לטיפות, שיטפטפו כגשם על גבי המטען שמתחת וייגרו במורד הדפנות כשהם ניקווים על רצפת המכולה.
בהבעת ובמקביל, אגלי טל "יתיישבו" גם על גופי מתכת, חלקי מכונות ומכשירים הקרים יותר מהאוויר הסובב אותם - וכך מתרחשת תופעת זיעת המטען.
מספיקה כמות מים קטנה יחסית, כדי ש"זיעת מטען" תגרום נזקים, שכן די בהרטבת פני השטח, ללא ספיגה, כדי שיווצר תהליך קורוזיבי. יתרה מזו, האוויר הרווי אדי מים, חודר לבין חלקים וחיבורי מתכת, חללים פנימיים של מכשירים וכ"ו. שם, מתעבים המים עם רדת הטמפרטורה. כך נוצרים נזקי קורוזיה במקומות שמים בצורתם הנוזלית שמקורם בגורם חיצוני כמו גשם, לא היו מגיעים אליהם.
מקרים קלסיים של התעבות מסוג זה נרשמו כאשר מכונות החלידו בתוך חללים פנימיים סגורים ועל גבי גופים ושטחים שלא נצבעו או שומנו. מוטות פליז ומתכות אחרות, פרופילי אלומיניום, תבניות פלדה, חלפים למכוניות, צינורות וגלילי נחושת - ספחו מים ועטו תחמוצות.
בנסיבות אחרות, תכונה זו של אדי המים להיספח לגופים קרים מסביבתם, גורמת לכך שמטען שהיה חשוף במקום מוצאו לטמפרטורות נמוכות והתקרר (חורף ברוסיה), יספח אליו מים כשהאוויר סביבו יהיה יותר חם מפני השטח שלו. כך גלילי פלדה, מוטות פליז, ופוליאטילן בשקי ענק, שיצאו מארצות הצפון בחורף כשהם קרים - ספחו לחות בזמן ההפלגה דרומה. מהירות ההפלגה גורמת לכך שהאניה חולפת על פני איזורי אקלים מתחממים והולכים יותר מהר מיכולתו של המטען להשוות חומו לחום האוויר שמסביבו. ככל שהאניה תדרים יותר מהר והמסה של המטען תהיה יותר גדולה, יגדל הפרש הטמפרטורות בין המטען הקר לאוויר המתחמם - והמטען יספח יותר מים וירטב.
הזעה –Sweating, התעבות לחות שמקורה במטען עצמו.
הזעה - Sweating, הוא בעיקרון אותו תהליך של התעבות מים, בהבדל, שמקור המים אינו באוויר האופף אלא במטען עצמו, שיש בו תכולת לחות משלו, בבחינת "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו".
מוצרים או חומרים היגרוסקופיים, מכילים מים בתוך תאיהם. פולי קקאו מכילים 6-8% מים, פולי קפה% 10.5 - 8.5, גרעיני חיטה 10-14% . זאת כאשר טובין אלה נחשבים כיבשים. אגוזים, אורז ותבלינים כמו גרגירי פלפל, קינמון ושאטה גם הם מכילים מעט מים בתוך רקמותיהם.
גם חומרי האריזה מכילים כמויות מים לא מבוטלות. עץ, שלא יובש, המשמש למשטחים וסיוור (דאנג') מעל 30% . קרטון עד 20% . שקי יוטה כ- 12%-17% .
סחורות ומוצרים כפי שתוארו לעיל, גם אם יובשו לרמות יותר נמוכות של תכולת מים, נוטים להחזיר לעצמם מידה מסוימת של לחות בסופגם מים מן האוויר שסביבם.
טובין בעלי כשר ספיגה, תכונות היגרוסקופיות, או כאלה שמקורם בטבע, יספגו ויכילו יותר מים בהיותם חשופים לאווירה לחה. מן הטבע הוא שרמת הלחות שבחומר וזו של האויר סביבו תאוזן ותשאף לשווי-משקל. גרגירי פלפל ופולי קפה יספחו אל עצמם לחות, כאשר האוויר סביבם לח מאוד. גם אם אי פעם יובשו לרמה הדרושה - הרי שהאקלים הטרופי, החם והלח, או אזורים גשומים וערפיליים בארצות המוצא, יגרום לפעפוע של מים מן האוויר אל הסחורה. תכולת המים הפנימית של החומר תעלה מעבר לרמה המבוקשת. באותה צורה, אותם החומרים בהיותם עתה עתירי מים ינדפו את מימיהם אל האוויר כאשר זה יהיה יבש יותר ביחס אליהם.
כפי שהוסבר קודם לכן, ככל שעולה הטמפרטורה, יעלה כושרו של האויר להכיל מים בצורת אדים. כך, בתוך מכולה סגורה, בצהרי יום, ינדפו החומרים האורגניים המומכלים בה את מימיהם אל חלל האוויר. בכך תעלה הלחות שבתוך המכולה על זו שבסביבה בה היא מצויה.
עם רדת הטמפרטורה, ולו גם בשעורים קטנים יחסית, תתעבה לחות זו כאגלים על דפנות המכולה ועל תקרתה. מים אלה יטפטפו כגשם מהתקרה על שכבת המטען העליונה. וייגרו במורד הדפנות, כשהם מרטיבים את השקים, הכריכות או קרטונים, המשיקים לדפנות. המים שיקוו על רצפת המכולה ירטיבו את המטען בשכבתו התחתונה.
חלק ניכר מהמים המרטיבים את המטען, חוזרים ונספגים בו נקודתית, בצורה לא הומוגנית. בסחורות ממקור אורגני ההרטבות גורמת לנזקי ריקבון, תסיסה או עיפוש.
בדרך כלל מטענים מסוג זה תופסים את מרבית חלל המכולה, על כן נפח האוויר לא יעלה על כ20% מסה"כ נפח המכולה. כמות המים שעשויה לבא מהאוויר בלבד, מועטה ואין בה כשלעצמה כדי לגרום נזק ממשי למטען.
כדי שתווצר כמות מים מספקת שתרטיב ותיספג בתוך המטען, זקוקים אנו לתוספת שאינה מצויה באוויר החופשי. כמות נוספת זו מצויה בתוך המטען עצמו (או בתוך חומרי האריזה).
במקרה זה אין המים מתעבים ישירות על גבי המטען אלא על דפנות המכולה.
כאמור, קיים קושי לסבר את הדעת, בייחוד דעתם של מבוטחים העומדים בפני דחיית תביעתם, מדוע נזקי מים מסוג אחד יהיו מכוסים במסגרת הפוליסה שבידם ואילו נזקים דומים שנגרמו כתוצאה מהתעבות, אינם מכוסים.
הדיון בנושא מחזירנו להגדרת מהות הכיסוי שבסעיף הראשון לסעיפי המכון A (סעיף הסיכון - Risk Clause ):
"ביטוח זה מכסה את כל הסיכונים של אובדן או נזק לנשוא הביטוח, למעט כאמור בסעיפים 4,5,6 ו- 7 להלן ".
הסעיף הראשון, המהווה את בסיסו הרעיוני של הביטוח - מחייב שגורם הנזק יהיה בבחינת סיכון (נדיר). זאת בניגוד ל"מקרה" שהוא יותר שכיח או להתהוות מצבים ותרחישים טבעיים שאינם בבחינת סיכון ואף לא מקרה אלא וודאות.
בהקשר זה, ניתן לקבוע כי תהליך ההתעבות איננו אירוע תאונתי בלתי צפוי. זהו תהליך טבעי שגרתי, המתרחש בהתהוות תנאים מתאימים.
ההתעבות, כפי שהוסבר לעיל מקורה בתכונות מובנות (אינהרנטיות) של הטובין או האריזה (המכולה, כזכור, לענין חריג 4.3 לפוליסה, כמוה כאריזה).
המכולה מהווה חממת האצה, בהיותה תיבה סגורה, בעלת נפח מוגדר ואוורור מינימלי. זאת בנוסף ליכולתה להתחמם מאוד בצוהרי יום, ולהתקרר מאוד בלילה. ככזו, מספקת המכולה תנאים סביבתיים אידיאליים המאפשרים היוצרות התעבות, בוודאות קרובה. תהליך במחזוריות של יממה הנמשך לכל אורך המסע.
אם נסקור את התרחישים השונים שתיארנו נוכל לקבוע כללי אצבע כדלקמן:
-
נזקי התעבות למטען במכולות המומכלות על ידי הספק (FCL), או על ידי שלוחיו (קבלני אריזה) או על ידי משלח הפועל בשמו או בשם המבוטח. נזק כזה, הנגרם על ידי התעבות, על כל צורותיה, יחשב כאילו הוא תוצאה של פגם מטבע הבריאה ו/או תוצאה של הכנה או אריזה בלתי נאותה.
-
כאשר המכולה מומכלת על ידי המוביל (LCL) , יש לראות בה שלוחה של ספנת האניה. במקרה כזה נזקים הנגרמים מזיעה, עשוים להיות מכוסים בנסיבות מסוימות:
למשל, מקרה שלא יכוסה גם כאשר ההמכלה נעשתה בידי זרים.
כאשר גורם ההתעבות הוא התנאים האקלימיים ששררו בארץ המוצא (מזג אוויר קר או לח מאוד) בתקופה שלפני מסירת המטען על פי תנאי המכר; FOB, CIF ו- FCA . במקרה כזה גורם הנזק היה טמון במטען בטרם חלה זיקת הביטוח של הקונה.
מקרה אחר, כאשר תנאי האקלים שגרמו להתעבות הם חריגים במיוחד, כמו תנאי קור קיצוניים (חורף/97 96 באירופה - חריג מזה עשרות שנים), ניתן לראות בגורם ההתעבות סיכון מכוסה.
מאידך, אם תנאים אלה שררו לפני שנתקיימה המסירה על פי תנאי המכר, יחשב המקרה, כאילו אירע בתקופה שלמבוטח הקונה, לא הייתה זיקת ביטוח למטען הפגוע.
נזקים הנגרמים מתהליך הזעה של המטען עצמו, לא יהיו מכוסים, בהיותם משויכים לפגם מטבע הבריאה. במקרה כזה, אין חשיבות עקרונית לזהותו של הממכיל. נכון שאם ההמכלה בוצעה על ידי השוגר, הספק, יצטברו שני חריגים. חריג האריזה או ההכנה הבלתי נאותה ובנוסף חריג הפגם מטבע הבריאה.
התראה: בגלל הקושי באבחון סמני התעבות בהשוואה לסמני הרטבות ממקור חיצוני. חשוב שהאבחנה תעשה במקצוענות ראויה.
בה במידה, בגלל הדקויות שבישום גורמי ההתעבות, במשמעותם הביטוחית, יש להיזהר בקביעה גורפת שנזקים כאלה אינם מכוסים.
כיצד למנוע
את תהליך ההתעבות ניתן למנוע במקרים מסויימים על ידי ניטרול אותן תכונות פנימיות קיימות של המטען. פעולות מנע אלה ניתן לעשות רק בטרם המכלה. בעת היצור, בעת ההכנה למשלוח או על ידי שיטות אריזה מתאימות.
כדי למנוע זיעת מטען, ניתן להכין חלקי מכונות למשלוח ע"י משיחתם בחומרים דוחי רטיבות, ניתן להכניס למכולה חומרי סופחי לחות (סיליקה ג'ל) בכמות מספקת.
כדי למנוע הזעת מטען יש לוודא כי הטובין מלכתחילה, לא יהיו לחים ולא יכילו מים מעבר למותר. כמו כן ניתן ליבש את חומרי האריזה ולעשות שימוש בשיטות דיפון וניקוז בתוך המכולה (הרחקה מהדפנות והרצפה).
יש לעשות שימוש נכון ומקצועי במכולות מתאימות. קיימות מכולות מאווררות (אוורור מאולץ), מכולות פתוחות גג ודופן, וגם מכולות מבודדות. יש להקפיד על יחס נכון של נפח מטען/נפח מכולה.
יש להיזהר בשימוש ביריעות פלסטיק ככיסוי מגן, שכן אלה עלולות לכלא את האדים בסמוך למטען ולהגביל עוד יותר את אפשרויות האוורור, המוגבלות בלאו הכי.
כל שניתן לעשות, יש לעשות בטרם המכלה. לאחר שיצאה המכולה לדרכה, אין לאיש שליטה על התנאים האקלימיים העשויים להיווצר, ומכאן ואילך תהליך ההתעבות הוא בלתי נמנע, לכשיחברו התנאים המתאימים.
***
כל הזכויות שמורות למחבר, אורי אסטל ולמשרד השמאים אסטל - דן - איתן בע"מ
