|
יעודו של הביטוח הימי הוא לבטח טובין בהובלה, במהלך כל שלבי המעבר (In Transit); הן לאורך המרחב
הגיאוגרפי, הן במשך מימד הזמן והן במהלך מעבר הקניין, החזקה והזיקה מן השוגר לנשגר.
בהיות פוליסת הביטוח הימי מסמך סחיר, הזכות לתבוע, מוסבת יחד עם הזכאות לטובין עצמם. מבטח שביטח את המוכר/השוגר, עשוי למצוא עצמו נתבע ע"י הקונה/ הנשגר. גם אם מוסכם שלמחזיק כדין בתעודת הביטוח, שיש לו זיקת
ביטוח לטובין, עומדת הזכות לתבוע, לא תמיד ברורה משמעותו של הדבר מבחינת שיעור הנזק ומידת השיפוי.
ככלל, סכום הביטוח, מהווה ערך מוסכם ובמקרה של אובדן כליל יהיה התובע זכאי לשיפוי במלא הסכום המבוטח, או
במקרה של נזק חלקי, לחלק יחסי מהסכום המלא. אולם, הקביעה אם מדובר באובדן כליל או מה שעורו של אותו חלק
יחסי, אלו אינן קביעות מוחלטות. קביעת מידת השיפוי מחייבת ניתוח מכלול גורמים.
בבואנו להעריך את שיעור הנזק, יש להתייחס לאותם גורמים בעלי השפעה השזורים זה בזה, שנכנה אותם "גורמי המִיעוּד" (מיהם הגופים המעורבים, מהו מעמדם ומהו יעוד הטובין?):
· יעוד הטובין.
· תחום עיסוקו של התובע, מבחינת יכולת מיטוב.
· זיקת הבטוח של התובע, חובות וזכויות.
אמירה זו, עומדת לכאורה בסתירה לאחד מכללי יסוד הביטוח הימי האומר שלצורך קביעת גובה הנזק, יש להתייחס בלעדית לנזק הפיזי הישיר שנגרם לטובין עצמם ולא להפסדיהם של בעלי הזיקה לאותו מטען.
לכאורה, הלכה זו מייחסת למטען ישות עצמאית, אבסולוטית העומדת בפני עצמה. מכאן שאפשר להניח, על דרך הפשט, בשגגה, שממדי הנזק הפיסי למטען אינם מושפעים מכל גורם אחר. גם אם הלכה זו נכונה על פניה, יש לאמצה תוך הבנת הכוונה העומדת מאחוריה; דהיינו, תיחום נזקי המטענים, לנזקים פיסיים ישירים בלבד, ולהחריג את הנזקים וההפסדים העקיפים והתוצאתיים.
אפילו אם עוסקים אנו בנזקים פיזיים ישירים בלבד, אין הם נמדדים על פי דפוסים מוחלטים. על אף שיכולה להיות זהות באשר לסיבת הנזק, מהותו הפיסית והיקפו, עשוי להיות שוני במידת האובדן הנובע מהשוני ש"בגורמי המִיעוּד".
הלוחות (שבדוגמא) ניזוקו ע"י שבר בפינה שמידותיו הפיסיות מוחלטות. אולם אם המבוטח הוא משתמש סופי, הקטע הפגוע היה בלאו הכי נחתך כפחת, ללא כל הפסד. לחילופין, אם החומר משמש למטרה בה הלוחות מותקנים במידתם הסופית, המחייבת שלמות ופני שטח נקיים, יהיה הלוח בבחינת אובדן מוחלט למטרה לה יועד. אותה פינה שבורה, במקרה אחד יתכן ואין בה הפסד כלשהו, כאשר לשימוש אחר האובדן הוא כליל.
החלופה למקרה של דחיית טובין על ידי הנשגר, היא מכירתם כניצולת בשוק הפתוח. אולם במקרה של סחורות מיוחדות בשוק קטן כמו שלנו, מבחן זה אינו משקף את שעור הנזק האמיתי.
מכאן, שלמרות שבבחינת גובה הנזק, מצווים אנו להתייחס למטען כאל ישות עצמאית, הרי שלא ניתן לנתקו באופן מלאכותי מהסביבה בה הוא אמור לשמש.
יעוד הטובין
חומרי רפואה, מוצרי מזון, ציוד תעופתי, ציוד אופטי - יעודים שונים המחייבים יחוס תואם.
יעוד הטובין מתבטא בשימוש האמור להיעשות בהם, וככזה, מהווה גורם בקביעת משמעותה של תוצאת האירוע. תוצאה, במשמעותה כמסובב לסיבה. להמחשה ננתח אירוע פשוט;
חבית פלדה המכילה שמן, נוקבה. סיבת הנזק: חור ע"י שן מלגזה. המסובב (תוצאה): חלק מהשמן זלג ואבד, האובדן הכמותי יוכר במלואו, ללא מחלוקת. החלק שנותר בחבית פסול לשימוש במקרים מסוימים (לצורכי תעופה), אך ראוי לשימוש למטרות אחרות. צינורות, מוטות, כבלים וכדומה, שנפגעו, ניתנים ככלל לתיקון על ידי חיתוך הקטע הפגום. מידת האובדן המקובל יהיה הערך היחסי של הקטע שנחתך בנוסף לעלות החיתוך. מאידך כאשר כבלים אופטיים המוזמנים למידת אורך נתונה (כמרחק שבין תחנות החיבור), קיצורם, ולו גם בשיעור זניח אינו מאפשר שימוש.
כמודגם, יכול להיות שוני מהותי במידת האובדן כעולה מיעוד הטובין. לכן, כל יעוד מיוחד, מוגבל, או כזה שיש לו השפעה על גובה הנזק, חייב להיות נהיר וידוע למבטח, בהיותו מידע רלוונטי שיש לו השפעה על שיקולי החיתום. אם לא עולה יעוד הטובין בבירור מעצם הגדרת מהות המטען, במקביל לזהותו הידועה של המבוטח או הנשגר, יש להצהיר על כך במפורש.
אם א.א.א. יבוא ויצוא בע"מ, ביטח יבוא "פחי אלומיניום" (ללא תאור נוסף), לא נוכל להתייחס לטענות בדבר גובה נזק המיוחדות לפח באיכויות חריגות המיועד לצרכים תעופתיים. כתם מים מתוקים, פוסל פח מלוטש לצרכי תעופה, אך עשוי להיות מקובל, בהפחתת ערך, למטרה אחרת. הקריטריונים לאומדן גובה הנזק יהיו אלה המקובלים בתחום הסחר במתכות אל-ברזליות, בלא להתייחס לבעיה פרטית (אפילו אמיתית) שהמבטח לא היה מודע לה.
אם, לעומת זאת, היבואן א.א.א. תעופה בע"מ, ייבא אותם פחים, בתארו אותם כ"פחי אלומיניום", נקבע את ממדי הנזק תוך התחשבות בקריטריונים תעופתיים, שכן איכותם המיוחדת עולה מעצם עיסוקו הידוע של המבוטח, ויש להניח שהמבטח אמור היה לדעת מהם הסיכונים שנטל על עצמו.
חברה ליבוא כימיקלים ייבאה שמן פרפין בחביות פלדה. חבית שהגיעה פתוחה, נדחתה בטענה שקיים חשש שהחומר, המיועד לשימוש רפואי - זוהם. התביעה נדחתה שכן היעוד הרפואי לא היה ידוע למבטח והחשש לזיהום לא אומת.
אולם, כאמור בפרקים אחרים, אין המדובר רק בגילוי נאות. יעוד הטובין חייב לבוא לידי ביטוי בהכנת המטען למסעו, אריזתו וברירת אמצעי ההובלה ההולם את הסיכון המיוחד.
תחום עיסוקו של התובע ויכולת המיטוב
כרוח האמרה, גם הצרפתיה היפה ביותר לא תוכל להציג את שאין לה.
תחום עיסוקו של התובע, מהווה גורם עיקרי בבחינת אפשרויותיו לעשות שימוש במטען הניזוק או לטפל בנזק, למזערו, ולבצע פעולות הנצלה ותיקון.
מוסכם עלינו שמפעל ליצור שוקולד שרכש מחשב מתקדם, אינו יכול לתקנו במקרה שניזוק. גורל המחשב והיקף עלויות התיקון, יקבע על ידי יצרניו או סוכניהם. לא כך הדבר כאשר ידובר בנזק לחמאת קאקאו, שכן הטיפול בחומר כזה הוא בתחום מומחיותו של יצרן השוקולד. בה במידה יהיה זה נכון בעולמנו עתיר התחכום, שגם חברה ליצור ציוד אלקטרוני, העוסקת (כמקובל היום), בעיקר בהרכבת ציוד מקורי מִשני (OEM), לא תוכל לתקן תת-מערכות שיוצרו על ידי אחרים, אפילו אם מדובר במפעלי בנות או אחיות.
מפעל לעיבוד פלדה, יכול לטפל בגלילי פח שניזוקו. מנגד, יבואן פלדה, המנהל עסק ממערכת משרדים, ללא מחסנים, מתקנים וכח אדם טכני, אינו יכול לטפל בנזק הקל ביותר והוא תלוי לחלוטין בכוחות השוק. אותו הנזק שהיה יכול להיות זניח לגבי המפעל המשתמש, עשוי להיות משמעותי ביותר לשני.
לגבי סוגים אחרים של טובין, תיתכן תמונה אחרת. למשל, טובין בעלי אופי רגיל המיובאים על ידי חברה בעלת ייחוד. במקרה כזה נתייחס לנזק על פי יעוד הטובין בלא להתחשב בייחודיות התובע. אם בית חולים "רפואה שלמה", ייבא ארונות מלתחה, אמות המבחן להערכת עלות התיקון תהיה על פי המקובל בענף הנגרות ולא על פי אמות מבחן מתחום הציוד הרפואי. דוגמא אחרת, מפעל לבניית כלי טייס ייבא מלגזה, שניזוקה. זו תתוקן על פי עלויות המקובלות בתחום תיקון המלגזות ולא על פי עלויות המוכרות בתחום האוירונוטיקה והמוצדקות כאשר מדובר בפעילות המחייבת מומחיות כזו.
כאשר מדובר בציוד ייחודי, מקובל לחשוב שהיצרן הוא בעל היכולת המרבית לתקנו. אולם במוצרים מיצור המוני ושוק נרחב, יכולה התמונה להיות שונה מעיקרה. נזקים למכונות כביסה, טלוויזיות, מכוניות וכדומה, דווקא היצרן, הוא האופציה האחרונה לביצוע תיקונים. קרוב לוודאי שנותני השרות המקומיים המצוידים בחלפים מקוריים וידע בסיסי יוכלו לשקם מוצרים כאלה במיומנות גבוהה ועלויות נמוכות מאלו של היצרן.
קשה לתאר את מפעלי מרצדס - בנץ מחזירים מכונית לקו היצור, תמורת כל מחיר שהוא, כדי להחליף כנף מעוכה, פעולה שכל מוסך בינוני יכול לבצע ביעילות ובעלויות סבירות.
מכאן נסיק, שהאפשרויות, היכולת, האמצעים והעלויות, שונות בתכלית בין ישות אחת לשניה. על כן חשוב לקבוע, על מי מוטלת החובה במישור היחסים שבין המבוטח למבטח.
זיקת הביטוח של התובע, חובות וזכויות
הזרת הכואבת שלך קודמת לראשו של זולתך.
נבחן את הסוגיה בהיבט של זיקת הביטוח, בהקשר של מידת ומהות העניין שיש לתובע בטובין, במשמעות של חובותיו וזכויותיו מול המבטח.
אחד מכללי הביטוח היסודיים והמאוזכר במפורש בסעיף 11 לסעיפי המכון, מתנה כתנאי מוקדם לזכותו של התובע להיפרע, קיומה של זיקת ביטוח בנשוא הבטוח, בעת האובדן.
אך מעבר לכך שמצווים אנו לבחון את עצם קיומה של זיקת הביטוח, חייבים אנו לבדוק את מהותה ביחס לטובין נשוא התביעה. זיקותיהם של גופים שונים, בשלבים שונים של המסע, ביחס לאותו המטען - אינן דומות וכפועל יוצא גובה הנזק שונה.
זיקתו של היצרן - המוכר מוצר כלשהו, שונה במהות מזיקתו של הקונה. המחיר הנקוב בחשבון המכירה כולל בחובו את כל תשומותיו וגם את רווחיו של המוכר. לגבי הקונה, סכום החשבון מהווה את מחיר הקניה, ולגביו זהו מרכיב אחד בלבד מעלות היבוא הכוללת של אותו המוצר. מרכיב שאינו כולל הוצאות הובלה, אגרות נמל, מכסים, אחסנה וכו', קל וחומר שאינו טומן רווח עתידי כלשהו.
לפיכך, בבואנו לבחון נזק לציוד, מהיבט זיקתו של היצרן, הרי שנתייחס לפרמטרים אחרים מאלו שהיינו מתייחסים אליהם, אילו סקרנו אותו נזק מנקודת זיקתו של הקונה.
יצרן יכול לתקן, לשקם או אפילו לבנות מחדש אותה מכונה שנפגעה, בעלות של כ - 30%-40% ממחיר המכירה שלה (אנו מכירים מקרים שעלות השכפול הגיעה ל כ - 10% בלבד). במחיר המכירה מחושבות עלויות קבועות המתפרסות על סה"כ קו המוצרים, כמו: מחקר ופיתוח, שיווק, ניהול וכו'. שיכפול מכונה ספציפית, מצריך השקעה של הוצאות ישירות בלבד, דהיינו: עבודה, חומרים, ואמצעי יצור ישירים בלבד.
מכאן שניזקו הישיר של יצרן ציוד, במונחים כספיים, עשוי להיות נמוך בהרבה מניזקו של הקונה. זה האחרון, אינו יכול לתקן הציוד, אלא באמצעות אותו היצרן.
יצרן שאינו כבול ע"י הפוליסה ותנאיה (במקרה שהוא אינו המבוטח),אם ייעתר לבקשת לקוחו במקרה של נזק, ישקם הציוד, לכשיעלה רצון מפניו, במחירי מכירה, ולא בעלויות עצמיות.
כמבוטחים, גם היצרן וגם הקונה חייבים לתקן הנזקים, כמותנה בפוליסה (כל עוד אין הנזק בבחינת אובדן כליל להלכה). אבל, קיים שוני באמצעים העומדים לרשות היצרן, לעומת אלה העומדים לרשות הקונה.
שוני זה ביכולת או באפשרויות, יוצר גם את מחסום המחויבות של המבוטח, בעל הזיקה- כלפי מבטחיו (או מול כל גוף שכלפיו חייב הוא בצמצום הנזק). כל ישות אינה יכולה לעשות, אלא כמיטבה, ובמגבלות יכולתה - על פי עיסוקה המוצהר (כמוסבר בפרק הקודם).
כאשר מדובר בציוד ייחודי, הנשגר, אינו יכול, אלא לפנות ליצרן ולבקש סיוע בתיקון הציוד הניזוק. בהעדר הענות או לחילופין כשההצעה גבוהה מהסביר, אין בידי הקונה - חלופות מעשיות. מן העבר השני של אותה המטבע. יצרן המכונה, באם הוא בעל הזיקה, ולו יש מיומנות מקצועית - חייב לפעול בתחום עיסוקו ולשקם המכונה הפגועה.
כאמור, המשתמש הסופי, נתון להחלטות שרירותיות של היצרן או סוכנו. אך מאידך, יכול מצבו להיות טוב יותר מזה של אלה. מכונה שנפגעה אסתטית ואולי אפילו פגיעה יותר חמורה, עשויה לתפקד בצורה משביעת רצון אצל המשתמש הסופי. מאידך סוכן/סוחר, האמור למוכרה, יתקשה לגבות עבורה מחיר מלא, אם בכלל.
שני מקרים דומים אירעו, אך כה שונים מבחינת השלכות זיקתם התובעים.
בשני אירועים שונים, ללא כל קשר ביניהם, נפלו ונחבטו בעוצמה רבה, שתי מכונות לעיבוד שבבי. האחת בוטחה ע"י המשתמש הסופי ואילו השניה בוטחה ע"י סוכן היצרן/היבואן שסיפקה ללקוח לפי הזמנתו של האחרון.
בשני המקרים, הסירו היצרנים את אחריותם וערבותם לביצועי המכונות.
המכונה שבוטחה ע”י המשתמש
במקרה הראשון, בהתחשב בעלויות התיקון המוצעות (ע"י היצרן וסוכנו) ואי הוודאות של תוצאות התיקון, הוכרה המכונה אובדן כליל להלכה ונמכרה כניצולת, לסוכן היצרנים (שהציע עבורה את הסכום המרבי). זה האחרון תיקן את המכונה והביאה לרמת עבודה סבירה ועושה בה שימוש בבית מלאכה שבבעלותו.
התעוררה מחלוקת, כיצד יתכן שמכונה עובדת תחשב כאבודן כליל.
מבלי להיכנס לשאלה של איכות הביצועים ועלויות השיקום, חשוב לזכור שהמכונה נחשבה כאבודה למבוטח - הקונה, הוא בעל הזיקה והזכות לתבוע, המבוטח כקונה היה במצב של "קורבן תמים". הוא לא היה יכול להביא את המכונה למצב פעולה מדויק ואמין בעלות הפחותה מערכה המוצל. מבחינת המבוטח - המכונה היא בבחינת אובדן כליל - גם אם הדבר אינו כך לגבי גופים אחרים.
העובדה שגוף אחר, שאין לו כל מחויבות כלפי המבטחים, יכול היה לתקן המכונה ולהביאה למצב עבודה, בעלויות עצמיות, אינה מעלה או מורידה את אובדנו של המבוטח.
הסוכן, שקנה את השרידים כניצולת, גם אם ניצל את מצוקת הזולת, רשאי לחייב את לקוחו במחירים עודפים על אלה שמחייב הוא את עצמו. אין למבטחים כל מעמד כלפי הסוכן ואין כל אפשרות לאכוף עליו לבצע תיקונים ברמת מחירים שתהיה מקובלת עליהם אך לא עליו. בה במידה, לא יוכל המבטח לקבוע את אובדנו של המבוטח על פי הערכות תיקון שאינן ניתנות למימוש.
המכונה שבוטחה על ידי סוחר
במקרה השני, כאמור, המבוטח היה היבואן, סוכן היצרן, שייבא את המכונה על פי הזמנת לקוחו, המכונה ניזוקה ואחד מחלקיה נסדק.
השמאים החליטו כי יש הצדקה בהחלפת החלק הסדוק.
מאחר שהחלפת החלק, הייתה כרוכה בהחזרת המכונה כולה לידי היצרן, תוך עלויות רבות ואובדן זמן רב ויקר, החליט בעל המכונה (הקונה) ליטול על עצמו סיכון ולא להחליף בפועל את החלק הסדוק. הנזק הוערך בשווה ערך לעלות החלק הסדוק בלבד, כאילו יוחלף (בלא הובלה ועבודה). מחיר החלק הפגום חושב וערכו הופחת מערכה המלא של המכונה.
התעוררה מחלוקת, מחד, לית מן דפאליג שהחלק אומנם סדוק, ועובדה היא שבפועל לא הוחלף והמכונה עובדת.
לצורך ענייננו, אין זה משנה כהוא זה שהסיכון שנטל על עצמו הקונה לא התממש והחלק הסדוק לא נשבר וממשיך לתפקד עד היום הזה.
המבוטח בעת קרות הנזק, היה היבואן, סוכן היצרן, שתמורת מחיר רכישה מוסכם התחייב זה לספק ללקוחו מכונה ללא פגם. למרבה הצער נגרם נזק והמכונה נפגמה. המוכר נדרש לשפות את לקוחו בגין הנזק שנגרם למכונה. הוסכם על דעת הצדדים כי מידת הפחתת הערך שתוכר תהיה בגובה ערכו של החלק הסדוק.
סכום זה שאותו חייב המוכר לקונה, מהווה הפסד למבוטח הזכאי לשפוי מידי מבטחו.
ההנחה הגורסת כי בפועל הוכח שלא נגרם נזק ממשי למכונה שכן זו עובדת עם החלק הפגום, אינה נכונה, במקרה הטוב, אפשר לטעון בדיעבד, כי הסיכון שנטל על עצמו המשתמש הסופי לא התממש, אך אנו דנים בנזקו של המבוטח - המוכר, וזה נשא בנזק ממשי בגובה הסכום שהפסיד במכירה, כגובה הפחתת הערך שחולטה.
סיטונאי, יבואן מזון, כתוצאה מפגמים במוצר מיובא שנגרמו באירוע תאונתי, נאלץ למכרו במחיר מופחת לקמעונאי. הפחתת ערך זו, הנה ברת שיפוי, גם אם הקמעונאי שסחט מחיר מוזל מהסיטונאי לא מעניק אותה הפחתת ערך ללקוחותיו שלו.
התמונה שונה, כאשר היבואן המבוטח, הנו לדוגמא, רשת שווק. זו דרשה (ממבטחיה) וקבלה הפחתת ערך בגין מעיכות קלות בקופסאות קפה - אך אלו נמכרו לציבור ע"י אותה הרשת במחיר מלא. במקרה דנן, התביעה כלפי המבטחים, גם אם פורמלית מותרת, מאחר שהנזק הפיסי קיים, אינה מוצדקת, בהמעטה.
המעמד והזיקה, מכתיב אם כן, מיהו בעל הזכאות לתבוע את המבטח. עד למעמד המסירה, המוכר הוא הזכאי לשיפוי והוא שחייב לצמצם ניזקו על פי תנאי הפוליסה. לכשהוסב הביטוח אל הקונה עוברת הזכות לתבוע (על כל החובות), במקביל חדלה זכותו וחובתו של המוכר ואין לו יותר מעמד כלפי המבטח.
אשר על כן, תשומת לב מרבית דרושה, בעת קביעת מידת השיפוי - באשר למעמדו של המוטב.
|
