|
לוז הענין בתרחיש שתואר כאן הוא בפער הבלתי נמנע שבין העלויות הישירות הדרושות לשכפול מכונה נוספת, אפילו מעפר, לבין שווי המכירה שלה הכולל תשומות קבועות (ארגוניות) ועקיפות כמו מחקר ופיתוח, שווק, התקנה אצל הלקוח, אחריות ושירות. תשומות יצור מול מחיר מכירה.
העוסקים בתחומי הטכנולוגיה, דהיינו, כמעט כל גוף שמייצר או משתמש בחומרה מכל סוג שהוא (החל מבורג ועד למכונה ממוחשבת אופטית-ביאולוגית), נאבקים על קיומם בחתירה מתמדת לחדשנות, איכות והוזלת עלויות. חששותיהם והקפדתם בכל הקשור לדיוק, טוהר ואמינות תפעולית הם, דרך חיים אמיתית המוכתבת מדרישות השוק התחרותי.
בכל מכונה או מכשיר (ממברגה חשמלית פשוטה ועד למנגנון ניווט לוויינים) משולבים עשרות מערכות, תת מערכות (OEM) ורכיבים, המיוצרים על ידי חברות אחרות מכל רחבי העולם. זיווד מגרמניה, צגים מיפאן, שבבים מארה"ב, לוחות מודפסים מטיוואן, מתגים משוויץ וכ"ו. קיימות מכונות שיצרניהם המוצהרים, לא מייצרים אף לא רכיב אחד וכל שהם עושים (וזה עולם ומלואו); מפתחים, מתכננים, מרכיבים (רכיבי OEM) בוחנים, משווקים, מתקינים ומספקים שירות.
כאשר מכונה או מערכת משולבת, נפגעת במהלך ההובלה וניכרים בה סימני נזק פיזי, קיימת נטייה מובנת מצד המבוטחים גם אם הם היצרנים, שלא לתקן את הציוד הפגוע מכמה טעמים שהעיקריים שבהם:
1. החשש שמא קיימים נזקים סמויים נוספים עם פגיעה באמינות תפקודית (תוצאה לנגיפה; נתקים בלוחות אלקטרוניים, מאמצים ביצקות ועיוות צירים ומסלולים, או תוצאה לרטיבות; קורוזיה פנימית ברכיבים ומגעים).
2. חוסר ידע, יכולת והרשאה לטפל בתת מערכות זרות (רכיבי OEM).
3. העדר כדאיות כלכלית לביצוע בדיקות מקיפות ברמת הרכיב.
4. העדר יכולת אירגוניות זמינה.
כפועל יוצא, יטענו ל- "טוטל - לוסט".
המונח "אובדן כליל", או בעגת הרחוב, "טוטל לוסט", פירושים עממיים רבים לו, ורובם בטעות יסודם. הגדרה נכונה של המונח חשובה מעבר למשמעותה הסמנטית, היות ובביטוח ימי כאשר האובדן מוכר כ- "אובדן כליל", מידת השיפוי היא אוטומטית סכום הביטוח (המוסכם) שנקבע בפוליסה.
ההנחה שכשאר הנזק חמור מאוד, ובמיוחד כשמצטרף אלמנט של חשש לפגמים סמויים נוספים, הרי שהוא בבחינת אובדן כליל, אינה בהכרח נכונה. הנחה זו, גם אם יש לה סימוכין מדומים בהלכות שונות - שגויה כאשר מדובר בביטוח ימי.
יש המשליכים מתחומי בטוח אחרים כמו ביטוח רכב. אלא שלא ניתן ליישם כללים הנוהגים בביטוח רכב ולא בכל סוג אחר של ביטוח רכוש המוסדר על פי חוק חוזה ביטוח הישראלי.
עשויים לשגות גם אלה המאמצים הלכות סרק מהתחום הימי, כמו למשל חוק הסחר הימי העותומני (שכיום אינו ישים, בין השאר משום שהפוליסה מפנה אותנו לחוק הביטוח הימי האנגלי). בחוק העותומני נקבע אובדן כליל כאשר: "...האובדן או הקלקול הם בשיעור של שלשה רבעים מערכם המבוטח לכל הפחות.." .
אולם העובדה שלפי גישות שונות אפילו שאינן ישימות, נזק חמור, מעל שעור מסוים, עשוי להיחשב כאובדן כליל, מחייבת דיון מעמיק בנושא והבהרתו.
כדי שנוכל לבחון את ההיבטים השונים וליישמם בהקשרים הנכונים והמיוחדים לעידן הטכנולוגי, המודרני, נפנה תחילה למקורות ונבסס את התשתית החוקית.
הפוליסה לביטוח מטענים, כמודגש בכל שלשת סעיפי המכון "A, B ו-C", כפופה לחוק הביטוח האנגלי המגדיר בצורה ברורה מהו אובדן כליל. למרות זאת יש בפוליסה גם התייחסות ספציפית לעניין, בסעיף 13, האומר; ש- "לא תוכר תביעה בגין בטוח זה לאובדן כליל להלכה, אלא אם ננטש נשוא הביטוח באופן סביר בגלל שאובדן למעשה נראה בלתי נמנע או בגלל שעלות השבת הסחורה, שיקומה והעברתה למקום היעד אליו היא מבוטחת תעלה על ערכה בהגיעה למקום היעד".
חוק הבטוח הימי האנגלי, המחייב מבחינתנו, מרחיב ומבחין באובדן כליל, משני סוגים:
א. אובדן כליל למעשה (Actual Total Loss), אפשרי באחד משלשה מצבים מוחלטים, בלתי הפיכים, שאינם ניתנים להשבה :
1. כאשר דבר הביטוח נהרס והושמד לחלוטין, בבחינת חדל מלהתקיים (מטען כותנה נשרף כליל או מטען דלק שנשפך לים).
2. כאשר דבר הביטוח איבד את תכונות מהותו, בבחינת קיים, אבל במתכונת אחרת (מלט שנרטב והפך לבטון, תרופה שזוהמה).
3. כאשר דבר הביטוח נשלל מהמבוטח, בבחינת קיים אך אינו בר השגה (מטען שאבד ומקומו לא נודע).
ב. אובדן כליל להלכה (Constructive Total Loss) , אפשרי כאשר המצב אינו מוחלט, אך מתבקש מבחינה מעשית או כלכלית, כדלקמן:
1. כאשר החמרת המצב העכשווי למצב של אובדן כליל למעשה, בהמשך הזמן, הוא בלתי נמנע. כמו תהליך של ריקבון שנגרם כתוצאה מאירוע מחוסה שלא ניתן לעצירה.
2. כאשר המטען אינו בר השגה. מקומו נודע, אולם לא מתקבל על הדעת כי יושב לבעליו.
3. כאשר ההוצאות הדרושות למנוע אובדן כליל למעשה עולות על הערך המוצל.
נזקים פיזיים הנגרמים לציוד טכני, לבד מאובדן הנובע מהעלמות, בדרך כלל נובעים מהירטבות ולחות (קורוזיה) או נזקים מכניים (שבר עוות וזעזוע) כתוצאה מחבטה והלם. מטבע הדברים, במרבית המקרים, התוצאה אינה מוחלטת בצורה חד משמעית. לכן, אם נרצה לבחון קבילות הטענה לאובדן כליל, יוכל לבא בחשבון רק אובדן כליל להלכה, בחלופה (3) העוסקת בהוצאות הקשורות במניעת אובדן כליל למעשה, דהיינו, כדאיות תיקון ושיקום.
לאחר שקבענו שהגדרת נזק כאובדן כליל, היא ענין שבחוק ולא הכרזה על בסיס הגיון פרטי, נדון במשמעויות העולות מאותה הגדרה, ועשויות להיות שונות בהתייחסן למבוטחים השונים בזיקתם.
הפוליסה לביטוח ימי, מעצם מהות קיומה, ניתנת להסבה. המוכר (אם ביטח סיפ) מסב את מסמכי הקניין ובינהם פוליסת הביטוח, לטובת הקונה. האחרון יחזיק בפוליסה על זכויותיה, חובותיה, התנאים והחריגים שבה. מתוך כך נובע, שהמוכר, כדי שלא תפגענה זכויות הקונה, חייב לבטח את נשוא הביטוח במלא ערכו (מנקודת ראותו של הקונה). אשר על כן, ועל פי דין, הערך הנכון (בר-הביטוח) הוא הערך סיפ של המטען (לפחות). ביטוח שיעשה בסכום הנמוך מהערך בר-הביטוח (סיפ), יחשב כביטוח חסר (תת-ביטוח). על כן יצרני ציוד היי-טק חייבים לבטח כמינימום את מלא הערך סיפ של הציוד. זאת, למרות שעלויות ישירות ליצורו מחדש, עשויות להיות נמוכות בשעורים ניכרים.
יישומם של שני כללים אלה; החובה לבטח במחיר מכירה מחד ומאידך החובה לשקם (סעיף החילוף) כל עוד העלויות נמוכות מהשווי שיהיה לאחר התיקון (ערך למכירה) - בהכרח מביא לכך שבמקרה שבו גבוה הפער בין עלויות היצור הישירות (במקרה של שיקום מעפר) לבין מחיר המכירה, - לא יתכן מצב של אובדן כליל, על פי דין. אם אין אובדן כליל, קיימת החובה לשקם גם אם מדובר בבניה מחדש, כחלופה לתיקון בעלות חריגה מיצור סדרתי .
כפרדוקס, ככל שרמת התיקון קרובה לבניה מחדש, כן נשמר ערכה המלא של המכונה וככל שגדול הפער שבין תשומות היצור לבין שווי המכונה המתוקנת, כך גדלה הכדאיות לשקם.
|
