|
דגים, פירות ים ובשר מובלים בהקפאה עמוקה של 18 - מעלות צלזיוס. אפשר גם להטיסם כשהם מצוננים לשימוש מידי.
דגים מאירופה נדוגים ישירות לאניות מתמחות בהן הם מנוקים ומוקפאים מיידית. באפריקה החמה שם דגים את נסיכת הנילוס, אמצעי הקירור פרימיטיביים ומאוחרים. בדיקות מעבדה של דגי נסיכת הנילוס תמיד גבוליות, כל שיבוש קל במהלך הקירור או רישום שגוי, מהווה עילת תביעה.
תרופות המחייבות הובלה בטמפרטורה מסויימת עשויות להדחות בגלל שרצף הקירור לא נשמר - זאת בלא שיוכח כי נזוקו.
אגסים שסבלו מנגיעות פטריתית בטרם מסע, גילו ריקבון לאחר הגעתם בלא שהייתה כל תקלה בקירור.
תפוחים שהוקפאו בטעות - נרקבו לחלוטין תוך שעות לאחר הפשרתם.
פרחים ותוצרת חקלאית טרייה מוטסים לאירופה מידי ערב כשהם טריים ונמכרים בשווקים בבוקר המחרת. תות שדה, התקלקל לחלוטין לאחר עיכוב של 24 שעות בטיסת המשך.
סוגי טובין מסוימים מגלים רגישות מיוחדת לקלקול או הרס ונוהגים להגדירם כמתכלים
(Perishable). טובין כאלה מחייבים את אלה העוסקים בהם לתשומת לב מיוחדת למשך כל חיי קיומם, כולל אך לא רק, במשך הובלתם.
טובין שניתן להגדירם כמתכלים הם בדרך כלל תוצרים אורגניים מן החי והצומח כמו, מוצרי מזון מעובדים, תוצרת חלב, ביצים ותוצרת חקלאית טרייה כמו פרחים, פירות וירקות. את אלה נוהגים לשמר בצינון. כך גם, מוצרים שנוהגים להקפיא כמו מיצים ותרכיזים, בשר, דגים, עופות, פירות ים וגלידות. לאלה, יש להוסיף גם תרופות, כימיקלים עדינים ומוצרים ביולוגיים. במילים אחרות כל מוצר שאינו עמיד כשלעצמו, בתנאי הסביבה, לאורך זמן ומחייב תנאים מיוחדים לשימורו לאורך חיי קיומו.
טובין כאלה, שימורם מחייב בקרת טמפרטורה, תחלופת אוויר ואריזה נכונה . יש כאלה המחייבים איטום בפני אוויר ואור או הגנה בפני לחץ ותת לחץ.
מדוע מתכלים - מה מתרחש?
מספר גורמים, בעיקרם תהליכים טבעיים משפיעים על מידת הרגישות וקצב ההתכלות של תוצרת טרייה ומוצרים דומים.
בדרך כלל גורמי הקלקול כמו; קצב נשימה, פעילות מיקרוביאלית, איבוד נוזלים, רגישות לאטילן, מחלות וגיל הבלות, מתעצמים על פני ציר הזמן ומידת החום. שני גורמים אלה משפיעים ביחס הפוך. ככל שקצר זמן החשיפה, הרגישות לטמפרטורה פחות משמעותית. בה במידה, ככל שיארך זמן החשיפה כן גדלה משמעותה של הטמפרטורה המבוקרת.
כיצד אם כן משפיעים גורמים אלה על אורך תקופת ההשתמרות.
קצב הנשימה הוא הגורם העיקרי בהגדרת רמת העמידות. קצב הנשימה עומד ביחס הפוך ל"סיבולת המסע". ככל שקצב נשימתו של הצמח מהיר יותר, קטנה הסיבולת שלו לתנאי ההובלה ותקצר תקופת ההשתמרות.
פירות וירקות הם אורגניזמים חיים ותהליכים פיזיולוגיים ממשיכים להתהוות גם לאחר שנקטפו ונאספו. הם קולטים חמצן, מחוללים חום, פולטים גזים ולחות. זהו תהליך נשימתי טבעי במהלך הבשלתו של הפרי או הירק. חמצן מן האוויר מתחבר לפחמן שבתוך רקמות הצמח תוך ייצור דו-תחמוצת הפחמן ומים, תהליך המייצר חום.
היווצרות זו של חום, נמשכת כל משך קיומו של הפרי או הירק. הדרך היעילה ביותר להאט את קצב הנשימה ולעכב תהליכי קלקול היא הורדת הטמפרטורה. תהליכי השימור בקירור מחייבים התחשבות בקצב הנשימה האופייני לכל פרי או ירק. למשל, אפונה ירוקה נושמת בקצב מהיר פי עשרה מהעגבנייה.
עליה של כ-°C10 מכפילה או משלשת את קצב הנשימה. תפוחי עץ, למשל נושמים פי שלושה יותר מהר בטמפרטורה של °C10 מאשר ב- °C 0 . ראשי חסה, קצב נשימתם מוכפל בטמפרטורה של 20 מעלות מאשר ב- °C10 . ככל שגובר קצב הנשימה, נפלט יותר חום.
קצב הנשימה, מעבר להיותו שונה בין סוגי הפירות והירקות, הוא משתנה גם בהתאם לגילם. במקרים מסוימים גובר הקצב לאחר הקטיף ואחר כך דועך ואילו בפירות אחרים, קצב הנשימה דועך מיד לאחר הקטיף.
פעילות מיקרוביאלית - בכל גוף אורגני בין אם מן החי או הצומח מצויים מטבע בריאתו בקטריות, אנזימים, פטריות וטפילים. אלה מגבירים פעילותם ההרסנית בהווצר תנאים מתאימים שהם בדרך כלל טמפרטורה ולחות האופטימליים לכל סוג של מיקרואורגניזם כזה. פעילותם של אלה מתבטאת בפרוק חלבונים עם התרככות רקמות בלווית שינויי צבע, טעם וריח, או בפשטות - ריקבון. ככל שהטמפרטורה נמוכה, פעילות אורגניזמים אלה מואטת ואף נעצרת. כל עליה בטמפרטורה מחדשת ומאיצה התפתחותם ופעילותם גוברת.
כלל אצבע השאול מאלסקה הרחוקה אומר שחיי המדף של דגים ופירות ים מתקצרים בחצי עם עליה של כל °F10 (כ-°C 6).
התייבשות - לאחר הקטיף, תוצרת טרייה נוטה לנדף נוזלים. קצב הנידוף שונה ואפייני לסוגי התוצרת הרבים. ירקות עלים, כמו חסה, סלרי, ברוקולי וכ"ו מאבדים יותר מים מאשר פירות כמו מלון, אבטיח ותפוחים - שכן שטח החשיפה שלהם גדול יותר.
ירק שורש המובל או מאוסם עם עליו, מדיף הרבה יותר מים מאשר אותו השורש ללא העלים.
התופעה עשויה להתבטא באובדן משקל, התרככות, הצטמקות וקמילה.
אטילן - זהו גז המיוצר על ידי הצמח עצמו והוא פועל כהורמון מאיץ הבשלה במרבית הצמחים והפירות. בתנאים מבוקרים, משתמשים בגז זה לצורך הבחלת פירות מסוימים, כמו בננות ואבוקדו.
ירקות עלים כמו חסה, מגיבים רע מאד לכל נוכחות של אטילן הגורם להם בשלות יתר מואצת.
סוגים שונים של פירות נחשבים כיצרני אטילן, אחרים כרגישים לאטילן ויש כאלה שגם מייצרים אותו וגם רגישים לו כמו אבוקדו, בננות ותפוחי עץ.
לכן, חשוב שלא לאסם ולהוביל בכפיפה אחת פירות וירקות הרגישים לאטילן עם יצרנים מובהקים. במקביל, כדי למנוע תהליכי הבשלה טבעיים, יש לסלק גזים מזיקים מתוך החלל (במכולה) אליו חשופה התוצרת על ידי אוורור מתמיד בקצב הדרוש.
כיצד לשמר ולמנוע קלקול
מאחר שלא ניתן לבטל או למנוע לחלוטין תהליכים טבעיים, כדי לאפשר הובלה של תוצרת חקלאית, חשוב למזער ולעכב השפעתם ככל האפשר.
ריסון וניטרול השפעת גורמי ההתכלות בשלב ההובלה עצמה, עשוי להיות מאוחר ומעט מדי. בפעולות המנע והבקרה יש להתחיל מיד לאחר הקטיף ואפילו עוד בשלבי הגידול.
מומים מולדים - כלל ברזל, מה שנכנס הוא שיצא. לעולם מצבו ההתחלתי של המוצר לא ישתפר במהלך הובלתו אלא יתדרדר. על כן חשוב להקפיד על תוצרת טובה, נקיה ממחלות, מזיקים וטפילים, בריאה מפצעים ופגעים ובגיל בשלות מתאים.
מחלות, מזיקים וטפילים עשויים להיות חבויים במוצרים עוד מעת גידולם או מהלך חייהם, במשך הקטיף, הדייג, השחיטה והאיסוף. תוצאותיהם באות לידי ביטוי רק בשלב מאוחר יותר, לאחר איסומם או אחסנתם, בשלבי בשלות יותר מאוחרים. כך, בעגבניות עשויה להתגלות "עין שחורה". בהדרים; זבוב הים התיכון ובבצל; "עובש שחור" בין הגלדים. בדגים, שיובאו בזמנו מדרום אמריקה, היו טפילי הקודואה חזון נפרץ.
תחלואים אלה אינם נעלמים במהלך ההובלה והדרך היחידה להימנע מתוצאותיהם היא בחירה קפדנית של ספק אמין, גידול מבוקר ומיון קפדני בטרם איסום ומשלוח.
אלה, עשויים להתבטא בייקור התוצרת, מנגד תחרות בין יבואנים עשויה לגרום להתפשרות על איכות תוך נטילת סיכונים.
פצעים ופגעים במעטפת פני הפרי או הירק. פגיעה במעטה החיצון מאיצה התפתחות רקבונות על ידי בקטריות ופטריות. פרי פצוע, מרקיב בקצב גדול בהרבה מאשר פרי שלם.
פצעים גורמים גם לאיבוד נוזלים ויצור אטילן בקצב מואץ. פרי פצוע, מסוכן לעצמו ולסביבה.
תפוחי אדמה, המרבים להיפצע במהלך איסופם, נוהגים להשהות למשך שבועיים בטמפרטורה של°C10-16, כדי לאפשר הגלדת פצעים. לאחר מכן מאוחסנים הם בחושך ובטמפרטורה של 4°C. טמפרטורות נמוכות יותר גורמות להמתקת הבולבוסים ואילו חשיפתם לאור גורמת להורקת הקליפה.
בשלות יתר. חשוב להקפיד שהתוצרת הטרייה תיקטף בזמן המתאים. אין לקטוף פרי בוסר או בשל יתר על המדה. פירות בוסר עשויים שלא להבשיל כלל. מצד שני , פרי שנקטף כשהוא בשל יתר על המידה ימשיך להבשיל וירקיב בעצמו כשהוא מסכן את שכניו לאריזה.
על כן יש להקפיד על צורת קטיף ואיסוף נכונים ובעיקר על מיון קפדני בטרם אחסנה או אריזה ליצוא.
אריזה - כמו בתעשיות אחרות, חשיבותה של אריזה נאותה במניעת נזקים היא קרדינאלית.
האריזה החיצונית חייבת להבטיח עמידות מכנית כדי לאפשר עירום ומשטוח ללא מעיכה. בתוצרת מן הצומח, חייבת האריזה לאפשר אוורור, תחלופת גזים ושחרור אדי מים. כאשר מדובר בדגים ופירות ים, חשוב למנוע מגע עם חמצן מהאוויר ע"י אריזות אטומות או גלזורה של קרח.
באותו הקשר נזכיר גם את משטוח המטען והמכלתו. בשני אלה, יש להבטיח שלא תפגע הסחורה ע"י נזקים מכניים וכמו כן, שמבנה המשטחים וצורת ההמכלה יאפשרו זרימת אוויר (קירור) בין האריזות.
הובלה בקירור כפתרון
כפי שנאמר, הדרך היעילה לעכב תהליכי קלקול וכליה כמתואר, היא שמירה רצופה על טמפרטורה נמוכה.
על כן, הדרך המקובלת ביותר כיום להובלת טובין מתכלים היא ללא ספק הובלה בקירור, הן מבחינת התוצאות והן מבחינת העלויות. הובלה בקירור נחלקת לשתי קטגוריות עיקריות:
· טובין המשומרים ומובלים בהקפאה עמוקה.
· טובין (טריים) המובלים כשהם מצוננים, בטמפרטורה מבוקרת.
ככלל ניתן לומר שמוצרים המובלים בקיפאון עמוק ( °C-20 °C-18), אורך חיי ההשתמרות שלהם נימדד בשבועות וחודשים. תוצרת המובלת בצינון, אורך חיי המסע נימדד בימים ולעיתים בשעות (תות שדה).
במקרים כאלה, נהוג להטיס הטובין בדרך האוויר ובכך לצמצם עד למינימום את משך המסע.
הובלה בקירור מחייבת הבנת הנושא לעומקו. כל מוצר מחייב תנאי הובלה המיוחדים לו, על פי רגישותו.
תפוחי עץ, למשל, - מובלים בטמפרטורה של °C0 תוך אוורור קל (לסילוק אטילן שהם עצמם מייצרים). אורך חיי התפוחים בתנאים אלה עשוי להאריך ל- 90-240 יום. לעומת זאת, מנגו - רגיש לטמפרטורות נמוכות (כוויות קור) ועל כן יש להובילו בטמפרטורה של°C12-14. הוא מאד רגיש לאטילן ויש להגביר את האוורור ולמרות הכל תוחלת חייוקצרה, בין שבועיים לחודש.
דגים בטמפרטורה של °C0 עמידים לתקופה ארוכה פי חמש מדגים הנמצאים בטמפרטורה של °C10.
קירור מוקדם - מהר ככל שתגיע התוצרת לטמפרטורה הרצויה - כן תארך תוחלת החיים. לצורך כך יש לקרר את התוצרת קרוב ככל האפשר למועד הקטיף או האיסוף. חשוב לצנן מידית, לסלק את חם השדה ולהביא את המוצר מהר ככל האפשר לטמפרטורה האופטימלית לשימורו.
רצף קירור - כדי להבטיח משך חיים מקסימלי, יש לשמור את התוצרת בטמפרטורה האופטמלית במשך כל הזמן שקדם לשלב ההובלה וגם לאחריה. שלבי הקירור המוקדם מאפשרים וויסות טמפרטורה של המוצרים לטמפרטורת הסביבה של המכולה כדי לשלוט בוויסות הלחות היחסית בסביבה האופפת את הטובין.
לחות יחסית- למעט טובין שיובשו, כמו פולי קפה וקאקאו, אגוזים ופירות יבשים, תבלינים, שורשים, פקעות ובצלים, מרבית הטובין מן הצומח מחייבים לצורך שימורם לחות יחסית גבוהה.
פירות ופרחים, בלא לחות מספקת יקמלו ויצטמקו. לעומת זאת לחות יחסית גבוהה מדי תגרום להיווצרות רקבון ועובש.
בלחות היחסית ניתן לשלוט על ידי צימצום או הגדלת הפרש הטמפרטורות שבין המוצר ואמצעי הקירור. אדי המים שבחלל המכולה יתעבו על הסביבה הקרה ביותר. אם סלילי הקירור יהיו קרים יותר ביחס לתוצרת הם ייבשו את סביבת הפרי (מזגן הפועל בחדר מוריד את הלחות היחסית בחדר המקורר ע"י עיבוי המים על סלילי הקירור ומטפטף את עודף המים החוצה). על ידי שלב הקירור המוקדם של המוצר, ניתן לווסת את הטמפרטורה שלו ולהביאה קרוב ככל האפשר לטמפרטורת אמצעי הקירור.
באותה המידה, אם תוכנס תוצרת שקוררה יתר על המידה לאחסנה או למכולה שבה הטמפרטורה גבוהה יותר, המים הרוויים באוויר הסביבה, יתעבו על גבי הפרי, הירק או האריזות וירטיבום. כך גם כאשר פורקים טובין קרים ממכולה מקוררת אל האוויר החם שבחוץ - תוך מספר דקות, נרטבים המוצרים ואריזותיהם.
בשר, עופות, דגים ופירות ים, מובלים בדרך כלל בהקפאה עמוקה (או מצוננים בהטסה).
בתוצרת קפואה, קירור מוקדם ושמירה על רצף קירור, חשובים ביותר כדי להבטיח טמפרטורה רצויה. הקפאה מוקדמת חשובה לא רק לצורך שמירת רצף הטמפרטורה אלא בראש ובראשונה לעצור ולעכב תהליכי ריקבון המתחילים מיד לכשבעל החיים סיים את חייו. חלבונים מתחילים להתפרק ושומן להחמיץ. דגים שמנים כמו הרינג, נסיכת הנילוס וקרפיונים הם דגים עתירי שומן ומחייבים שימור מוקדם, יעיל ורצוף. בספרות המקצועית מומלץ שדגים עתירי שומן ישמרו בהקפאה של °C-30 ויובלו ב- °C-21. הובלה בטמפרטורות לא יציבות או מעל °C-18 גורמת לקיצור תקופת השימור של הטובין.
מנגנוני הקירור המותקנים במכולות, מתוכננים לשמור על מצב קיים ואין בכוחם לקרר ולהקפיא תוצרת "חמה".
כאשר ממכילים כ- 25 טון של בשר או דגים בקרטונים הצמודים זה לזה, יש לוודא שהטמפרטורה של התוצרת בזמן ההמכלה תהייה הטמפרטורה המבוקשת (מינוס °C20 - 18). לעיתים, תוצרת כזו, המיובאת מארצות פחות מודרניות, מומכלת כשהיא יותר חמה מהטמפרטורה הנדרשת. הורדת הטמפרטורה של גוש בן 25 טון, הוא תהליך ארוך, המשפיע מן המעטפת אל הליבה, שבו השינוי האפשרי הוא של מעלה אחת עד שתיים ליממה.
שיטות ואמצעים
אניות קירור - אלו הן אוניות המתמחות בהובלת מטענים בקירור. מחסני האניה הם למעשה חדרי קירור משוכללים המחולקים לתאים מבודדים.
בכל תא ניתן לווסת את מידת הקור הדרושה, רמת האוורור והלחות. יחידות בקרה מאפשרות ניטור המצב בכל תא בזמן אמת כולל רישום המאפשר ביקורת מתועדת.
אוניות כאלה משמשות בין ארצות המרבות בהובלת תוצרת חקלאית בקנה מידה גדול. מרבית ההדרים והתוצרת החקלאית הטרייה בה התברכה ישראל, המיוצאת על ידי גופים גדולים המרכזים כמויות גדולות ליעדים מוגדרים, מובלים באמצעות אוניות כאלה.
מכולות קירור - דומה במידותיה החיצוניות למכולה רגילה. רב מכולות הקירור, מטעמים כלכליים הן בנות 40 רגל, אם כי יש חברות ספנות המספקות מכולות של 20 רגל.
המכולות בנויות מחומרים עמידים כמו פלדת אל-חלד, סיבי זכוכית ואלומיניום. דפנותיהן כפולות ומבודדות.
ריצפת המכולה, דפנותיה, והדלתות מצולעות כלפי פנים ויוצרים תעלות בהן יעבור האוויר הקר שתפקידו לצנן את המטען.
בחלקה הקדמי החיצון של המכולה, מותקנת יחידת קירור המופעלת חשמלית (עם אפשרות גיבוי של מנוע דיזל). לצד יחידת הקירור, קבוע מנגנון בקרה ורישום.
מנגנון הבקרה מאפשר הגדרת הטמפרטורה הדרושה. התוצאה מתבטאת בתצוגת טרמומטר חיצונית, המראה את הטמפרטורה העכשווית של האוויר בתוך המכולה. בנוסף, מצוידות המכולות במנגנון רישום העוקב ברצף במשך 30 יום, אחר הטמפרטורות של האוויר בתוך המכולה. בדיקת הגרף הרשום, מאפשרת ניתוח מצב הקירור במהלך ההובלה.
תהליך הקירור במכולות נעשה על ידי הפחת אוויר קר, בדרך כלל מלמטה אל החלק התחתון דרך תעלות הרצפה. האוויר הקר עובר בחללים המצולעים שברצפת המכולה בדפנות ובדלתות ויוצר מעטפת קור סביב המטען וחודר גם דרך המטען עצמו בין הקרטונים.
האוויר החוזר, המחליף טמפרטורות עם סביבתו נשאב מלמעלה, וחוזר חלילה.
יש לזכור, שהטמפרטורות הנמדדות הן של האוויר החוזר ולא של הטובין עצמם.
בכל יחידות הקירור קיים מחזור קבוע של הפשרה עצמית (כל 8 - 6 שעות) כדי למנוע הקרחה וסתימת הצנרת. מחזורי הפשרה אלה נרשמים על גבי הגרפים במרווחים קבועים ומדמים, למי שאינו מצוי ברזי המקצוע, כאילו שהייתה עליית טמפרטורה במכולה.
בנוסף למנגנון הקירור, קבוע בחלקה הקדמי של המכולה, פתח אוורור הנתון לוויסות. פתיחתו של פתח זה, מאפשרת תחלופת אוויר צח מבחוץ וסילוק גזים מזיקים כאטילן, מתוך חלל המכולה.
מחברת צים נמסר לנו, שהם מפתחים מנגנון פיקוח ובקרה מרכזי. באמצעותו יוכלו לפקח מגשר הפיקוד של האניה על מצב הקירור של המכולות שעל הסיפון.
אטמוספירה מבוקרת- CA Controlled Atmosphere -זהו חידוש המותקן לתוך מכולת קירור. כך שבנוסף למנגנון הקירור, המתואר לעיל מתווספת מערכת המווסתת את הרכב הגזים הנמצאים בתוך המכולה.
לאחר העמסת המכולה בתוצרת, מכסים אותה במעטה פלסטי אטום ומזרימים לתוך החלל גז (בדרך כלל חנקן) והאוויר מתוך חלל המכולה נדחק החוצה. מערכת של חיישנים מנטרים את הרכב הגזים. כאשר רמת דו תחמוצת הפחמן עולה מעבר לרצוי כתוצאה מתהליך הנשימה של התוצרת, מוחלף זה בתערובת גזים מבוקרת, המאיטים את תהליך הנשימה הטבעי.
השימוש בשיטה חדשנית זו, מאפשר עיכוב תהליכי הבשלה, מזעור אובדן מים והצטמקות הפרי ומשקלו. כך מתאפשרת הובלה לטווחים יותר ארוכים ודרך יותר ממושכת.
הטסה - טובין מצוננים או קפואים.
סוגי טובין פגיעים ורגישים במיוחד או כאלה שמחירם גבוה ביחס לנפחם נוהגים להוביל בדרך האוויר.
תובלה אווירית מאופיינת בכך שמשך הזמן בו מובלים הטובין קצר משמעותית בהשוואה להובלה ימית.
הובלת תפוחים ואגסים מהחוף המערבי של ארה"ב בדרך הים (משולב בהובלה יבשתית) נמשכת כ- 30 יום בעוד הובלה אווירית נמשכת פחות מ- 24 שעות. כך מובלים דגי דניס שגודלו באילת, בהיותם מצוננים בקרח, ומשווקים בניו-יורק תוך 48 שעות מאז שנדוגו. "דגים טריים" המשווקים ומוגשים במסעדות בארץ אינם טריים יותר.
לובסטרים מוטסים לאירופה ממיין בעודם חיים.
למעט היתרון של משך הזמן הקצר משמעותית, הובלה בקירור באוויר, מבחינה טכנית היא בעייתית. תוך כדי טיסה קשה וכמעט בלתי אפשרי לבקר ולווסת טמפרטורות, בפרט כשמדובר בחבילות קטנות ובודדות המובלות בכפיפה אחת עם צרורות אחרים.
חדרי קירור במסופי המטענים קיימים רק בשדות התעופה הגדולים והמשוכללים. טיסות המשך, שטעון, וחניות ביניים, שלא כמו טיסה ישירה, מקשים על הבקרה ולעיתים לא ניתן לוודא באיזה קטע תשמר הטמפרטורה ובאיזה קטע לא תשמר.
מגרעות אלה עשויות להיות קריטיות כאשר נדרש רצף קירור כתנאי מוכלל בטיב המוצר. כך הדבר כאשר מדובר בתרופות או חומרים רגישים אחרים המחייבים טמפרטורה רצופה ואחידה.
הכיסוי הביטוחי
מקובל בענף הביטוח לכסות סיכונים הכרוכים בהובלת טובין מתכלים על פי סעיפי המכון הדנים במזון קפוא, כמו סעיפי המכון - מזון קפוא A.
עיקרן של מערכות סעיפים אלה, בווריאציות השונות, הן הכלליות והן המיוחדות לבשר, שנזקים הנגרמים לטובין כתוצאה משינויי טמפרטורה אינם מכוסים, אלא אם נגרמו כתוצאה מקלקולן ((Breakdownשל מכונות הקירור שגרם לעצירתן לפרק זמן העולה על 24 שעות רצופות.
הסעיף, במקורו יועד להובלה באוניות קירור ולא תמיד ראלי כאשר עוסקים בהובלה במכולות.
כאשר מדובר באוניות קירור, הנחת היסוד היא כי צוות האניה, מיומן בתפעולן של מכונות הקירור שלה. תקלות קלות, כמו ויסות תרמוסטט או החלפתו, הוספת גז קירור או החלפת מנוע של מפוח, וגם תקלות יותר רציניות, ניתן לטפל בהן במהלך הדרך, בלא שהדבר בא לידי ביטוי כלל בשינויי טמפרטורה של הטובין. כפועל יוצא, כוונתו הקלאסית של המבטח הייתה לכסות את הטובין כנגד סיכונים הכרוכים בשינויי טמפרטורה, רק כשבאו בעקבות אירוע חריג ומיוחד ולא בעטיין של תקלות שגרתיות.
כאשר מדובר במכולות קירור, אפשריות תקלות שגרתיות, שאין להגדירן כקלקול שהביא לעצירת המכונות במובן הטכני של המלה. כמו אי חיבור המכולה לחשמל או חוסר דלק במנוע העזר, טעות בהגדרת התרמוסטט, סטיות של התרמוסטט מההגדרות שנקבעו, תפוקת קור בלתי מספקת או חסימת תעלות הקירור בתוך המכולה.
תוצאתן של תקלות אלה בהרבה מן המקרים יכולה להביא לאובדנו של מטען רגיש - מבלי שנתקיימו תנאי הכיסוי שבפוליסה.
על מנת להרחיב את יריעת הכיסוי המוגבל, אפשר להחיל את ה- "הרחבה לסעיפי המכון - מזון קפוא" (334). כך מורחבת יריעת הכיסוי אל מעבר לקלקול מכונת הקירור. הכיסוי כולל: "תמיד כפוף לכך שהטובין היו במצב תקין בעת ההחלה, ביטוח זה מכסה, למעט החריגים 4,5,6 ו- 7 , אובדן של קלקול נשוא הביטוח שיגרם במהלך תקפותו של ביטוח זה.
בין החריגים נוסחו במיוחד;
4.4 - (לא מכוסה) " אובדן, נזק או הוצאה שנגרמו על ידי אלח עצם, סלמונלה, הזדהמות (Infection)בטרם הוחל הביטוח, פגם בהכנה, קירור, הקפאה, עטיפה או אריזה"
ו- 4.5 - (לא מכוסה) "תביעות העולות מאובדן שוק"
מכל מקום הרחבה זו, בהעדר הודעה והסכמת המבטחים, לא מכסה תביעות בגין קלקול טובין כאשר התקופה מאז הוכנסו לראשונה להקפאה ועד להחלת הביטוח עלתה על 60 יום.
בעוד יריעת הכיסוי שמעניק הסעיף המקורי (מזון קפואA ) צרה מדי ואירועים רבים ומשונים אינם נכללים בהגדרת קלקול מכונות הקירור, הרי שההרחבה 334 מעניקה כיסוי רחב ביותר ויש להקפיד כי תנתן רק לחברות בעלות נסיון מוכח של ספקים או לקוחות מהשורה הראשונה.
במקרה שנדרש כיסוי מורחב כנגד קלקול והשחתה, נמליץ להתנות את עומק הכיסוי ברבדים מדורגים על פי השיטה שפיתחנו.
כל הזכויות שמורות
לאורי אסטל
|
